שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני מתפלל לא במנין, מתפלל בקול, כמעט תמיד אומר את הפסוק שמע ישראל יותר מפעם אחת, את פרשת והיה אם שמוע אמרתי עכשיו שלוש פעמים כי לא הייתי בטוח אם את הקטע בלחש אמרתי בלחש,כמעט תמיד אני אחזור על קטע מהתפילה פעמיים אם לא יותר,את הברכות על הציצית והתפילין אני יהרהר בלב כמה פעמים. שלא נדבר על שניים מקרא ואחד תרגום שלפעמים יכול להיות 5 מקרא ו3 תרגום ואחר כך עוד כמה פעמים מקרא. אני לא אובססיסי בחיים . אבל משהו בי בתפילה גורם לי לעינוי הזה. סליחה על השאלה אבל אולי באמת בצורה כזאת עדיף לוותר על התפילה אם היא כל כך לא תפילה כמו שאמור להיות. תודה מראש וסליחה
תשובה
שלום וברכה
זה באמת עינוי.
ובוודאי שאין התפילה אמורה להיות עינוי.
היא אמורה להיות התקשרות, דבקות, תשוקה.
ועל כן, נראה שזה סימן שטוב יהיה כי תחליף את הדרך בה אתה הולך.
ההכרעה צריכה להיות: בכל מצב ובכל הקשר - אומרים את התפילה אך ורק פעם אחת.
בלי שום חריגות.
רק פעם אחת.
ואז תיווצר מסגרת נפשית שתאפשר לך לשוב ולדבוק בתפילה, לשמוח בה ולהודות לריבונו של עולם על עצם קיומה.
כל טוב, ולוואי ויקבל ה' את תפילותינו ברצון