שאלה
שלום לכב' הרב!
יש הלכה שאומרת שלא מברכים על נטילת ידיים כאשר מתכוונים לאכול לחם בשיעור פחות מכביצה.
מצד שני יש הלכה שאומרת שאם אוכלים כזית לחם אבל שבעים משאר מיני מאכלים, מברכים ברכת המזון מדאורייתא.
מה ההלכה למעשה כאשר מפגישים את 2 הלכות אלו? האם עלי לברך על נטילת ידים במקרה כזה?
תודה מראש!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מצטט לך מפניני הלכה:
נחלקו הפוסקים בשאלה על איזה שיעור מאכל צריכים ליטול ידיים. יש אומרים שדין נטילת ידיים מקביל לברכת 'המוציא', וכמו שהאוכל אפילו חתיכה מזערית של לחם צריך לברך 'המוציא', כך הוא גם צריך ליטול ידיים (ל"ח ומ"א). ויש אומרים שהנטילה נתקנה למי שמתכוון לאכול שיעור כזית. ולדעה זו דין נטילת ידיים מקביל לדין ברכת המזון, וכמו שעל אכילה בשיעור של כזית מברכים ברכה אחרונה, כך גם האוכל שיעור זה צריך ליטול ידיים לפני אכילתו (ריטב"א והגר"א). ויש סוברים, שיש מקום לומר שנטילת ידיים נתקנה רק למי שמתכוון לאכול כשיעור נפח של ביצה (ב"י עפ"י הרוקח).
להלכה, נכון לחוש לכל השיטות, לפיכך, גם מי שמתכוון לאכול שיעור מזערי של לחם, יטול ידיים. אבל את הברכה יברך רק מי שמתכוון לאכול לחם כשיעור ביצה, שכך הוא הכלל, שבכל ספק הנוגע לברכות – ההוראה שלא לברך (שו"ע קנח, ב-ג, מ"ב י). וכל אדם מכיר את גודלה של הביצה, ואם להערכתו יש בלחם שהוא מתכוון לאכול כמו נפח של ביצה – יברך על הנטילה (עיין להלן י, ו).
עוד צריך לדעת, שגם מי שמתכוון לקבוע סעודתו על מאפים של מיני מזונות, צריך ליטול ידיים תחילה בברכה, ולברך עליהם 'המוציא' וברכת המזון (כמבואר במ"ב קנח, ח; כה"ח קנח, ז, ולהלן ו, ב).
http://ph.yhb.org.il/10-02-06/