שאלה
אנחנו זוג נשוי מזה שנה, מתגוררים בירושלים. אשתי דתיה ספרדיה ממשפחה דתית שורשית, ואני אשכנזי, בעל תשובה מאז ילדותי, ממשפחה חילונית - מסורתית, הוריי מתגוררים ביישוב במרכז הארץ והוריה של אשתי במעלה אדומים.
בהיותי רווק הייתי מבקר אצל הוריי בשבתות אחת לשלושה שבועות - והם היו שמים פלטה, מיחם, משתדלים שלא לצפות בטלויזיה וכו'. אמא שלי מגיעה מבית דתי ולכן שומרת על הלכות כשרות בסיסיות - הפרדה בין בשר וחלב (הוריי ואחותי צמחוניים ואינם אוכלים בשר).
לאחר נישואינו נתקלנו בבעיות שונות בעת הביקורים אצל הוריי בשבתות: כיבוי והדלקת האורות והמזגן (אין שעון שבת על התאורה), שמיעת מוזיקה בסלון, תכנון משבת לחול, הנחת מאכלים עם רוטב או מרק על הפלטה וכד'. כמו כן עלו בעיות נוספות - הפרשת מעשר מהפירות והירקות הגדלים בגינה, אי שטיפת הירקות והפירות והשרייתם במי סבון לניקויים מחרקים, כלים לא טבולים, שטיפת כלים בשריים וחלביים ביחד במדיח, כיור אחד ועוד. אני בהיותי בעל תשובה לא הייתי מודע לכל ההלכות הללו (שחלקן אולי החמרות?) אך אשתי שלמדה במסגרות דתיות כמובן מכירה ומתקשה מאוד לחוות את השבת אצל הוריי. במבט קדימה כאשר ב"ה נהיה הורים לילדים הבעיה עשויה להחריף עוד יותר.
אני יודע שהוריי מאוד משתדלים לעשות מאמצים כדי שנוכל להגיע גם לשבתות. אבל הם לא באים מהעולם הזה ובמיוחד לא אבא שלי, הנושא מאוד זר להם ומקשה עליהם. ואני גם מרגיש ממש לא נעים להעיר להם בנושא ולתת להם תחושה של כפיה.
מה עלינו לעשות?
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער על העיכוב בתשובה. לא את כל הדברים החשובים באמת אני מספיק בזמן.
מבין שורות השאלה צומחת התשובה.
מה שאתם מתארים הוא מה שעובר על בעלי תשובה רבים. ב״ה, הם חלק בלתי נפרד ממשפחתם, ורואים חשיבות עצומה, ובצדק, להמשיך כך. זה גם נכון מבחינה אישית, גם לא קורע אותם ממקורם, גם מתאים מאוד לחשיבות הקשר הזה כפי שהיא באה לידי ביטוי בתורה ובחז״ל.; ב״ה, הם חלק מעולם האמונה ומעולם ההלכה, ורוצים להיות קשורים בו, להתקדם בו, ולהתקרב עוד ועוד.
מה עושים ?
כמו בכל תחום בו אנחנו עומדים במשיכה לשני כיוונים שלעתים אינם חופפים - אנו מנסים בראש ובראשונה לעשות את האופטימום בשניהם, ולהיות קשור בשניהם עד כמה שרק ניתן. כאשר מדובר בנושאים הקשורים להתנהגות של ההורים, אך אינם מחייבים אתכם, כגון כיבוי והדלת אורות, שמיעת מוזיקה, תכנון לימות חול וכדו׳ - זה עניין שלהם. לא שלכם. כאשר מדובר בדברים שמשפיעים עליכם - כמו בענייני מאכלים - צריך לשבת באופן מדוקדק עם רב ולראות עד כמה רחוק חובה ללכת לצורך הדברים החשובים בקשר עם ההורים, דבר המחייב כשאתם אצל ההורים ללכת לכיוונים המקילים בתחום הכשרות (כגון: הפסיקות המתירות כלים לא טבולים כאשר מתארחים וכדו׳) ואיזה קו לא ניתן לחצות; וכך הלאה.
ועל כל זה לדבר עם ההורים. לא בשפה של תביעות. להפך, בשפה של תיאור העולם שלכם, הקריעה בה אתם נקרעים, ההכרעה שלכם ללכת הכי רחוק שאפשר לכיוונם, הגבולות שלא ניתן לחצות וכדו׳. ובשיח כזה אפשר לעשות הרבה דברים טובים.
האם אתם יכולים ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובהצלחה