שאלה
שלום כבוד הרב
אני כותבת כאן ברגע של יאוש, אחרי תקופה שהכל תקוע, לא מצליחה להתקדם, לא לקחתי אורות מחנוכה… ובנקודה הזאת אני ממש מרגישה חולשת הדעת וצריכה חיזוק בעבודת ה׳. אני יודעת שהכל בהשגחה פרטית ממש אבל על הלב זה עוד לא התיישב לגמרי, כנראה .. אני נלחמת במחשבות זרות ובשאלות אסורות. לא מצליחה למצוא ממש מענה. בעיקר מתפללת לה׳ שיכוון אותי וייתן לי כוחות. אשמח אם תוכל לסייע ולחזק אותי בנושא זה
סליחה על הטרחה ותודה רבה
תשובה
שלום וברכה
עצה: גם את זה להביא בפני ריבונו של עולם.
לאמור: יש בחיי אמונה רצוא ושוב; יש בחיי אמונה זמנים שבהם מתעלה הנפש בדבקות, וזמנים שהיא מתרחקת; יש פעמים שהרעיה מבקשת "שימני כחותם על לבך", ויש פעמים שהיא לא פותחת את הדלת "פשטתי את כתנתי – איככה אלבשנה". ראי בספר תהילים כיצד יש ביטוי בפרקיו הקדושים גם לדבקות וגם לייאוש, גם לשמחה וגם לצער.
וכשנמצאים ב"מוחין דקטנות" מתפללים לריבונו של עולם ומדברים עימו על המצב הזה – בדיוק כפי שהדבר נעשה בתנ"ך. בתפילות האישיות שלנו. ומספרים לו כי קשה ורחוק. הרבה לפי ר"נ מבראסלב נהגו ה'מרגישים הפנימיים' לעשות כך
ואז, מתחילים לאט לאט – להתקדם. לא משנה באיזה תחום. עצם הכניסה לעולם התיקון ולעולם ההתקדמות – משנה את ההתנהלות הרוחנית הפנימי שלנו. ואם המלחמה כעת לא מצליחה – מניחים לה. מתקדמים במה שמאיר. ואחר כך חוזרים לאחור.
זו נראית לי ההכוונה הטובה ביותר.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב