כדי להבין מתי הפכו המכנסיים למיינסטרים, מתי הפכו מתופעה נדירה למגמה רווחת, חייבים ללכת למי שהייתה שם מההתחלה. אריאלה אביטן עומדת מאחורי אחד המותגים הראשונים שנתנו מענה לנשים דתיות עם חיבה לאופנה ולבגדים יפים: "שדה בר". היום הוא מותג שאין בחורה דתייה שלא מכירה, פעם הוא היה החלוץ. המכנסיים, כך היא מספרת בראיון ל"חדשות כיפה", לא ממש היו שם מההתחלה, לפני עשור וחצי.
"היו אז באופנה מכנסי שבע שמיניות ששמים מתחת לבגדים, אז היינו תופרות את זה בעצמנו", היא נזכרת. דתיות שלובשות מכנסיים היה מראה נדיר יחסית בתקופה ההיא, כשקם המותג בשנת 2009. היא לא בטוחה מתי התרחש השינוי המהותי, אך יכולה להצביע על חמש-שש השנים האחרונות. "בהתחלה נכנסו לאופנה מכנסי-חצאית, מכנסיים מאוד רחבים, וראינו שהציבור שלנו מתעניין אז התחלנו להביא אותם לחנויות שלנו".
"המכנסיים הם כבר לא סמל אם בחורה היא דתייה או לא", מסבירה אביטן, "הציבור שלנו נהיה יותר מגוון וכל אחת בוחרת את המקום שמרגיש לה נוח במרחב ההלכתי. מכנסיים הם כבר לא סמל סטטוס כמו שהיו בעבר".
יש משהו שונה כשמעצבים מכנסיים לציבור הדתי?
"בטח", אביטן משיבה מיד, "אנחנו לא נעשה סקינים (מכנסיים מאוד צמודות, ת"ש), נעשה גזרות רחבים יותר, משוחררים. באופן כללי הדגש אצלנו הוא על נוחות, מכנס שיהיה לנשים נעים איתו והן לא ירגישו שזה לא מגדיר אם הו דתיות או לא".
"לא נעשה סקיני". שדה בר צילום: ליאור קסון
עד כמה ההלכה נמצאת אצלכן בסטודיו?
"אנחנו לא שמנו על עצמנו כותרת 'מעצבות לפי ההלכה'. לקחנו על עצמנו לעצב לקהל הדתי על כל גווניו והוא נורא רחב. בסטודיו המטרה היא לתת מענה לכל הקהל, מהדתי פחות ועד הדתי יותר. זאת המטרה שלנו, ובגלל זה אנחנו עושות שני אורכים לבגדים ומתאמצות שכל אחת שתיכנס לחנות תמצא את עצמה ותרגיש שרואים אותה ושהיא לא צריכה לעשות התאמות כדי ללבוש את הבגד. אנחנו פחות מתאימות את עצמנו לגדרי ההלכה, לא שמנו על עצמנו תווית של בגדים עם כשרות".
אם אני נכנסת היום לסניף של "שדה בר", מה היחס בין כמות השמלות לכמות המכנסיים?
"קטנצ'יק. העיקר אצלנו זה השמלות. לא כולן הולכות עם מכנסיים, למרות שזה נהיה יותר לגיטימי. אצלנו השמלות הרבה יותר נמכרות. המכנסיים לא נמכרים כמו חצאיות, זה איטי יותר".
"לא נמכר כמו חצאיות". שדה בר צילום: ליאור קסון
אילו מגמות אופנתיות את מזהה בציבור הדתי בשנים האחרונות?
"נשים התרגלו לקנות את המלתחה שלהן אצל המעצבות. אם בעבר זה היה בגד לחג או לשבת, היום קונים מוצרים ליום-יום וזה תופס יותר נוח. מבחינת תרבות או התנהגות, אני רואה שיש הרבה יותר דגש על הנראות, להתלבש יפה. בתקופה שלי, לפני 16-17 שנים, בנות היו הרבה פחות משקיעות. אני חושבת שאנחנו הולכים לשני כיוונים: יש ביקוש גדול לאופנה צנועה על פי ההלכה, ויש גם ביקוש הפוך. יש צורך לשני הכיוונים".
לכל אחת יש את עולם הערכים שלה ואת הגבולות שלה, ואת האזורים בהם היא מרגישה בנוח. זה תהליך שכל אחת עוברת עם עצמה, ואני חושבת שזה מדהים שיש לנו ציבור שמאפשר את המעברים האלה ומאפשר לכל אישה להיראות טוב ולהרגיש בנוח בבגדים שלה. במיוחד בתקופות מטלטלות כאלה, זה נותן תחושה טובה - לקום, להתלבש, להיראות טוב. זה נותן איזו שהיא יציבות, כשהכל כל כך מטלטל מסביב".