אחת האמירות הכי נועזות בתורה מופיעה דווקא לקראת סיום תקופת הנבואה של משה. האיש שעלה להר, שמע את קול ה' והוריד תורה מן השמים, עומד להיפרד מן העם ואומר להם: "לא בשמים היא". לא צריך עוד שליח שיעלה למעלה ויביא את התשובה. "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". מדוע משה, גדול הנביאים, מסיים את דרכו כשהוא מפנה אותנו מן השמים בחזרה אל עצמנו?
אי אפשר להמתין לקול שיכריע מבחוץ
חז"ל העניקו לפסוק הזה משמעות חריפה עוד יותר בסיפור תנורו של עכנאי. רבי אליעזר מביא ראיות לעמדתו, מחולל מופתים, ולבסוף אפילו בת קול מכריזה שההלכה כמותו. רבי יהושע עומד ומשיב: "לא בשמים היא". התורה כבר ניתנה, ולכן בני האדם צריכים לפרש אותה ולהכריע. לפי המשך הסיפור, הקב"ה מחייך ואומר: "ניצחוני בניי". לא מפני שהאדם גבר על אלוהים, אלא מפני שהוא קיבל ברצינות את האחריות שאלוהים מסר לו. בתפיסה קבלית עמוקה יותר - האדם בשורשו העמוק ביותר, הוא הוא הקב"ה, ולכן החזרה אל השמיים מתרחשת דווקא מתוך נשמת האדם.
אוהבים אוכל טוב? הצטרפו עכשיו לקבוצת הוואטסאפ שלנו
קל לקרוא את הסיפור כהכרזה על עצמאות אנושית, אבל יש בו תביעה קשה הרבה יותר. מרגע שהתורה ניתנה, אי אפשר להמתין בכל מחלוקת לקול שיכריע מבחוץ. צריך ללמוד, להתווכח, לשקול, לבחור ולשאת בתוצאות. אפילו תשובה מן השמים אינה פוטרת את האדם מהאחריות להשתמש בכלים שנמסרו לו. האדם נקרא להתבונן פנימה ולמצוא בתוך תוכו את השער לשמיים. להתאחד עם מקורו.
ה-AI מעצים את חוסר הבחירה
אנחנו אוהבים להפוך התלבטויות לשאלות של מידע. איזה מקצוע כדאי ללמוד? האם נכון להרחיב את העסק? איך להגיב לילד, לעובד או לבן הזוג? אנחנו מבקשים תשובה חד משמעית ממומחה, ממנהיג או מחבר חכם, לפעמים להשלמת ידע חסר, אבל לפעמים הבקשה מסתירה תקווה אחרת: שמישהו יחליט במקומנו. אם הבחירה תיכשל, לפחות לא נישאר לבד עם האחריות.
הבינה המלאכותית מעצימה את הפיתוי הזה. בעבודה שלי עם אנשים וארגונים אני פוגש שוב ושוב שאלות כמו "איזה כלי הכי נכון לנו?" או "מה האסטרטגיה הטובה ביותר?". המערכת מסוגלת לנתח כמויות עצומות של מידע, להשוות חלופות, לזהות סיכונים ולנסח המלצה משכנעת. לעיתים היא נשמעת בטוחה יותר מכל אדם בחדר. אבל לפני כל המלצה מסתתרת שאלה שהיא אינה יכולה לפתור: מה באמת חשוב לנו?
אין כלי שהוא הכי טוב בלי להחליט תחילה מה אנחנו רוצים להשיג ועל מה אנחנו מוכנים לוותר. פתרון אחד מהיר יותר, אחר בטוח יותר, שלישי זול יותר ורביעי משאיר לעובדים יותר חופש. המערכת יכולה לחשב את המחירים, אבל היא אינה יכולה לקבוע איזה מחיר ראוי שנשלם. כשאנחנו מבקשים ממנה את התשובה הנכונה, אנחנו לפעמים מנסים לחסוך מעצמנו את הבירור הערכי שקודם לתשובה. הבעיה מחריפה מפני שהמערכת מציגה מסקנה מסודרת, עם נימוקים וטון בטוח, גם כאשר לא מסרנו לה את הערכים שעל פיהם עליה לשפוט. היא משלימה את החסר מתוך הדפוסים שלמדה. התוצאה נשמעת אובייקטיבית, אך בתוכה מסתתרות הנחות שלא בחרנו ולא בדקנו. תשובה ברורה עלולה לטשטש שאלה שעדיין לא העזנו לשאול.
השאלה היא לא מי יודע, אלא מי מעז לבחור
הפסוק מתאר שלושה מרחבים: "בפיך - ובלבבך - לעשותו". ה-AI כבר יודע לפעול היטב במרחב הפה: לנסח, להסביר, לשכנע ולדמות קול אנושי. סוכנים חכמים מתחילים לפעול גם במרחב המעשה: להזמין, לתכנן, לכתוב קוד ולהפעיל מערכות. דווקא משום שהפה והביצוע עוברים בחלקם למכונה, הלב נעשה חשוב יותר. מישהו עדיין צריך לבחור לאיזו מטרה לכוון את כל היכולת הזאת, ומישהו יישא באחריות להשפעתה על אנשים אחרים.
משה אינו אומר שהשמים התרוקנו או שאין עוד מה לקבל מלמעלה, אלא שקשר עם מקור גבוה הוא דרך שער הנשמה, עמוק פנימה, ולא בעולם החיצון. האדם עדיין נוכח, אבל שקוף, נותן לאור לעבור דרכו בזכות, וללא הפרעה.
אנחנו נכנסים לעידן שבו כמעט לכל שאלה תהיה תשובה זמינה, מהירה ומנוסחת היטב. לכן השאלה הנדירה כבר לא תהיה מי יודע? אלא מי בוחר?. "לא בשמים" היא אינו צמצום של השמים, אלא אמון עמוק באדם. אפשר לבקש מהמערכת מידע, רעיונות ואפילו פעולה. אבל אסור לתת לביטחון שלה להסתיר מאיתנו את המקום שבו היא נעצרת. בסופו של דבר, אף מכונה לא תבחר מי אנחנו רוצים להיות. היא גם לא תחיה עם התוצאה במקומנו.
הכותב הוא בעלי מכללת "Almaya (עלמיא) - לבינה מלאכותית והיברידית", ועוסק מזה 20 שנה בתורת הקבלה, באופן לימודי ויישומי.