פרשת וירא מפגישה אותנו עם דרמה ניכרת בבית אבימלך מלך גרר. לאחר שאבימלך לוקח את שרה לביתו, פוקדת את ביתו עצירה מוחלטת של הילודה והרחם, כפי שמתארת התורה: "כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם" (בראשית כ', י"ח). רק לאחר מכן, כאשר אברהם אבינו מתערב ומעתיר בתפילה עבורו, מגיעה הישועה והריפוי: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ" (בראשית כ', י"ז).
סמוך ונראה לתפילה זו, פותחת הפרשיה הבאה בבשורה המשמחת על פקידת שרה ולידת יצחק: "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (בראשית כ"א, א'). חז"ל עמדו על הסמיכות ההדוקה הזו בין תפילתו של אברהם על אבימלך לבין פקידת שרה, ולמדו מכך יסוד רוחני נפלא. במסכת בבא קמא (צ"ב, ע"א) נאמר: "אמר רבי חנניא: כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה, שנאמר: 'וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ...' וכתיב בתריה [וכתוב אחריו]: 'וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר' ".
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
באותה גמרא מובאת דוגמה נוספת ליסוד זה מתוך הכתובים. רבה בר מרי שאל את רבא: מנין הדבר הזה שאמרו חכמים "כל המבקש רחמים על חברו הוא נענה תחילה"? והביא לו ראיה מספר איוב, שם נאמר: "וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" (איוב מ"ב, י').
הישועה למתפלל מקבילה לאופן התפילה על הזולת
עומק נוסף לחיבור הלשוני הזה מצינו במדרש רבה (בראשית רבה נ"ג, ב'). המדרש מדקדק במילות הפסוק "וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר", ודורש: "כאשר אמר אברהם על אבימלך". המדרש מראה כי התורה אינה אומרת רק שה' פקד את שרה כפי שהבטיח בעבר, אלא "כאשר אמר" מוסב על אמירתו ותפילתו של אברהם עצמו בעד אחרים.
כשם שאברהם אמר ודיבר בתפילתו על אבימלך "וירפא אלקים את אבימלך... וילדו" - כך בדיוק פקד ה' את שרה. המדרש מעמיד זו מול זו את אמירת התפילה של אברהם למען הזולת ואת אמירת הישועה של הקב"ה כלפיו: באותה מידה, באותה לשון ובאותו מטבע שבו ביקש אברהם רחמים ולידה לבית אבימלך, בהם פקד הקב"ה את ביתו שלו.
יסוד מופלא זה מוצא את ביטויו גם בדברי חז"ל במדרש שמואל (פרשה ד), שם מובא כי גם חנה הנביאה עמדה בסוד זה. על הפסוק "וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' " (שמואל א' א', י') דרשו חז"ל: "על מי שהתפלל אברהם התפללה חנה. מה אברהם התפלל על אבימלך ונענה, אף חנה התפללה על חברותיה העקרות ונענית". המדרש מלמד כי חנה לא התמקדה רק בצערה הפרטי, אלא שפכה שיח וביקשה רחמים מתוך מבט רחב על כל העקרות בדורה, ובזכות תפילתה ועיונה הטוב על זולתה - פקד אותה ה' בלדת שמואל.
הדרכה מעשית ורוחנית זו קיבלה עומק נוסף בתורת החסידות. בספר "כתר שם טוב" (אות שס"ד), המקבץ ממאמרי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, מובא ביאור פנימי למאמר חז"ל "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה". הבעל שם טוב מסביר שכאשר נגזרה גזרה בשמים והאדם שרוי בצער או בחסרון, קשה לו לפעמים לעורר רחמים בעצמו בגלל המחיצות שיוצרת צרתו שלו. אך כאשר הוא מטה את לבבו ומתפלל על חברו השרוי באותו חסרון בדיוק, תפילתו יוצאת מתוך אהבת ישראל טהורה וללא פניה עצמית. על ידי כך נפתחים שערי רחמים בשמים, וכיוון שהרחמים העליונים מתעוררים על עצם החסרון הזה - השפע והישועה יורדים קודם כול דרך המקור שעורר אותם, והמתפלל נענה תחילה.
ובחקר המוח המודרני
בחקר המוח המודרני ישנה תגלית הנקראת "נוירוני מראה". במוח ישנם אזורים מיוחדים האחראים על כל דבר- ראייה, שמיעה, ריח, תנועה, מחשבה לסוגיה, זיכרון וכו'. ישנם דרכים היום לדעת בכל פעולה מוחית מהם אזורי המוח שפועלים באותו זמן. נניח מיפו איזה איזור במוח מופעל כשאני רוצה להרים יד, ולעומתו איזה אזורים מופעלים כשאני רואה תפוז- איזור המעבד את הצבע, הצורה, המיקום במרחב, וההיסק שלי שזה תפוז וכו'.
לפעמים כשאני עוצם עין ומדמיין תפוז, מופעלים במוח אותם איזורים כאילו אני רואה תפוז- בצבע, בצורה וכו'. אבל- כשאני מדמיין מישהו אחר מרים יד, מופעל אצלי האזור במוח האחראי להרים את היד שלי עצמי. כלומר, יש אזור במוח שלא יודע להבדיל ביני לזולת. ככה המוח בנוי.
כאשר אני מתפלל שיהיה לחבר טוב, אני בעצם נכנס ל"תדר" של טוב, והתדר הזה משפיע עלי בראש ובראשונה. כאשר אני מאחל לשני חלילה רע, אני נכנס לתדר רע.
היסוד הזה יכול להסביר גם מה שקוראים אצל הגויים "קארמה". מה שאתה עושה לאחרים בסוף חוזר אליך- לטוב ולמוטב. לכן- הדרך הכי יעילה לגרום לעצמך טוב, היא לעשות טוב לאחרים, מכל הלב ובשמחה.