בחג השבועות, חג מתן תורה, אנו קוראים את עשרת הדברים שניתנו למשה בהר סיני על "לֻחֹת אבן כְּתֻבִים באצבע אלוהים". אבקש להתמקד דווקא בדיבר האחרון: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ". על פניו הדיבר הזה החותם את עשרת הדיברות נראה כמעט טפל לעומת כל השאר, אבל אם נתעמק בו נבין כי מדובר אולי בדיבר הקשה והמאתגר ביותר, ויש הנוטים לומר שכמעט אי אפשר לקיימו.
-
עוד באותו נושאהדר מילר: המצווה הזו מחברת בין העולם הרוחני לגשמי
25/05/23 08:19
לא תחמוד אוסר עלינו לרצות דברים של אנשים אחרים ומכוון אותנו להיות שמחים בחלקנו. כמה קשה זה? לכאורה דבר זה אינו בר ביצוע, הרי איך אפשר לשלוט על רגש האדם?
צילום: shutterstock
-
עוד באותו נושאהרב יובל שרלו: מהדיבר הזה אנו למדים שבכוחנו לעצב את חיינו
25/05/23 08:20
רבים מאיתנו נוטים לחשוב לרוב כי הדשא של השכן ירוק יותר, אבל שוכחים להסתכל על התמונה כולה. חלקנו חיים בהשוואות בלתי פוסקות במקום להסתכל על עצמנו, ואחרים פשוט לא מסוגלים לפרגן מתוך מחשבה שמגיע להם יותר. הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. לכן הופך הדיבר למעין עיקרון חינוכי ומסביר לכולנו את הדבר הבא: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא" (גמרא מסכת יומא). כלומר, האדם לא יכול לקחת ולקבל את מה שיש לחברו. כל אחד מאיתנו מקבל את מה שמגיע לו. לא בכדי נאמר "גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז). אדם שמאמין שהשם איתו ושם בו את מבטחו, תמיד יהיה מאושר בחלקו. רק במצב דברים זה של הודיה וצניעות עיניים נוכל לקבל ביד פתוחה. גם את האחר.
הכותבת היא מגישת מהדורת החדשות המרכזית בערוץ 14.