חג החנוכה עמוס בסגולות, מנהגים וסיפורים שעוברים מדור לדור. אבל יש סגולה אחת שבשנים האחרונות הולכת וצוברת עוד ועוד כאלו - גברים ונשים - שמספרים שביקשו, התפללו, וחזרו אחרי שנה מופתעים. מדובר בסגולת הנר השמיני של חנוכה, רגע אחד אחרון של אור, שבו על פי המסורת אפשר לבקש את הדברים שהכי כואבים, הכי חסרים והכי חשובים.
סגולה פשוטה ביותר - והתוצאות לפי האמונה
לפי המאמינים בסגולה, הכוח שלה טמון דווקא בעיתוי. לא בתחילת החג, לא באמצע, אלא בסיומו. ברגע שבו נדמה שהאור עומד להיעלם, ושגרת השנה כבר בפתח. זה הרגע שבו, כך נטען, השער עדיין פתוח. וכל מה שצריך לעשות עבור הסגולה הזו פשוט מאוד:
אחרי הדלקת הנר השמיני, נוהגים לקחת דף ולכתוב בראשו את הפסוק: "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה". לאחר מכן עוצרים לרגע ואומרים תודה על מה שכבר יש, על הטוב הקיים, גם אם הוא קטן או חלקי. רק אז פורטים בכתב את הבקשות לשנה הקרובה, בצורה אישית וישירה, ומתפללים עליהן מכל הלב.
את הפתק מניחים מתחת לחנוכייה, לא כמחווה סמלית בלבד אלא כחלק מהאמונה שהבקשה נשארת שם, בתוך האור. לאחר שימי החג מסתיימים, מאחסנים את הפתק יחד עם החנוכייה, בלי לפתוח ובלי לבדוק, עד חנוכה הבא. אז, כך לפי הסיפורים, אפשר לפתוח ולראות מה השתנה. חשוב לומר: זו לא הבטחה, ולא נוסחת קסם. גם המאמינים עצמם מדגישים שהכול תלוי בכוונה, באמונה ובכנות של הבקשה.