מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את חוק "חג הסיגד", המבסס את יום כ"ט בחשוון בכל שנה כחג לאומי. המשמעויות של הפיכת החג ללאומי כוללות קיום טקס ממלכתי של החג, במימון משרד ראש הממשלה, פעילויות חינוכיות, שיעורים וטקסים שייקבעו על ידי שר החינוך, ואפשרות בחירה של העובדים ביום זה האם לצאת לחופש או לעבוד.
את ההצעה הגישו ח"כ אורי אריאל (איחוד לאומי - מפד"ל) ויעקב מרגי (ש"ס). הטריגר להצעה היה מכתב ששלחה האגודה הישראלית ליוצאי אתיופיה לרבנים הראשיים ולחברי מליאת הכנסת, ובה ביקשה להכיר בחג הסיגד כמועד רשמי בקרב חגי ישראל.
"חוק זה הוא יותר מאשר סמל", אומר דני אדמסו, מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. "זו חדירה חיובית של תרבות יהודי אתיופיה להגמוניה ולמייניסטרים הישראלי, ומדובר בצעד חשוב בהטמעה עתידית של ערכים חשובים של הקהילה האתיופית לחבריה הישראלית. גם לילד ברמת אביב תהיה הזכות לדעת ענף נוסף ממורשתו היהודית".
חג הסיגד משמש כחג זיכרון לחידוש הברית בתקופת עזרא ונחמיה, בימי שיבת ציון. שמו של החג הנגזר מהשורש ס.ג.ד רומז להשתחוויית העם באירוע כריתת הברית המחודשת, ורומז לפסוק "ויברך עזרא את ה האלוקים הגדול ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחוו לה אפיים ארצה" (נחמיה ח, ו).
באתיופיה היה נחגג החג תוך רמזים למעמד הר סיני: לאחר טבילה בנהר היו כהני העדה, הקייסים, עולים בראש כל העדה להר גבוה. שם היו מוציאים את ה"אורית", תרגום התורה, וקוראים בה לעיני כל הקהל את הפסוקים העוסקים במעמד הר סיני וחידוש הברית עם בני ישראל בימי שיבת ציון. לאחר וידוי על החטאים היו יורדים בני העדה אל הכפר בשמחה וריקודים, לסעודת מצווה חגיגית החותמת את היום.
בארץ השתרש המנהג לחוג את החג בירושלים, בנקודת תצפית בארמון הנציב המשקיפה אל פני העיר העתיקה, וכן בכותל המערבי, כאשר במוקד העלייה לרגל - דרשותיהם ותפילותיהם של הקייסים.
ח"כ אריאל בירך על קבלת החוק, ואמר כי זהו מילוי של חובה קדושה של העם כלפי העלייה המבורכת מאתיופיה, שהעשירה את החברה הישראלית בערכי צניעות, הסתפקות במועט וכיסופים לציון.