בי' בשבט תקל"ז (1777) נפטר ר' שלום מזרחי שרעבי, שנודע בכינויים הרש"ש, הרש"ש הקדוש, או אור השמ"ש. פרטים ביוגרפיים מועטים יחסית ידועים עליו. הוא נולד בתימן בשנת ת"ף (1720) לערך ועלה לירושלים בנערותו. שמו הלך לפניו כמקובל וברבות הזמן בא להיחשב כמקובל השני בשיעור קומתו לאחר האר"י הקדוש. הוא התקרב לישיבת המקובלים בית אל, שנוסדה בשנת תצ"ז (1737) בידי המקובל ר' גדליה חיון, יליד קושטא. יש מקורות המציינים שהרש"ש נשא לאישה את בתו חנה, אולם לפי שעה אין לכך אישוש עובדתי. עם פטירתו של ר' גדליה חיון בשנת תקי"א (1751) נתמנה הרש"ש לראש הישיבה עד להסתלקותו. הרש"ש נודע בזכות הכוונות הקבליות הרבות שייסד לתפילות, אשר נדפסו בחיבורו "נהר שלום" ובסידור הרש"ש, וכוונות נוספות מצויות בסידורים בכתב יד. אחד מחיבוריו הינו "רחובות הנהר", ביאור לקבלת האר"י.
בין חכמי ישיבת בית אל נמנה גם מיעוט אשכנזי, ואחד החכמים בזמנו של הרש"ש היה ר' אברהם גרשון אשכנזי, הנודע בתור ר' גרשון מקיטוב או ר' גרשון קיטובר. הוא היה גיסו של הבעש"ט; אחותו חנה הייתה אשתו השנייה שאותה נשא לאחר שהתאלמן. עד להתגלותו של הבעש"ט לא עמד ר' גרשון על טיבו, והתנגד תחילה לדרכו ולנישואין עם אחותו. ר' גרשון עלה ארצה בשנת תק"ז (1747) לערך, והיה האדם הראשון בתנועה החסידית שהתיישב בארץ ישראל. הוא התגורר תחילה בחברון, ובשלהי שנת תקי"ג או בראשית תקי"ד (1753) עבר לירושלים. הוא הצטרף שם לישיבת בית אל, וברשימת חכמי הישיבה, שכללה חמש עשרה שמות, היה השישי במניין. הוא גם שימש כראש עדת האשכנזים, שהייתה אמנם באותה עת מצומצמת בהיקפה וכללה כחמישים נפשות. ר' גרשון מקיטוב והבעש"ט החליפו ביניהם איגרות, שמקצתן נשתמרו בידינו. כך אפשר להזכיר את איגרת הבעש"ט לגיסו שנכתב בידי סופרו, אשר בה הוא מספר על עליית נשמה שהייתה לו בראש השנה תק"ז בה נכנס להיכלו של משיח. איגרת זו מעולם לא הגיעה לתעודתה, ועיקרי תכניה נכתבו מחדש כחלוף שנים אחדות לקראת נסיעתו של תלמידו ר' יעקב יוסף מפולנאה לארץ ישראל. נסיעה זו לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, והאיגרת נדפסה על ידו בסוף ספרו "בן פורת יוסף" שהתפרסם בשנת תקמ"א (1781). ר' גרשון נפטר בשנת תקכ"א (1761) ונטמן בבית העלמין בהר הזיתים. מצבתו נתגלתה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים.
****
והנה, מעניין לציין שהרש"ש ור' גרשון מקיטוב מוזכרים יחדיו ב"שבחי הבעש"ט" (מהדורת רובינשטיין, לא, עמ' 114-115), בסיפור שנרשם מפיו של ר' ליב, בנו של ר' גרשון, בהקשר לסדר תפילה להורדת גשמים שיזם הרש"ש, המכונה "ר' שלם מארץ המערב". בשל צדקותו בחר הרש"ש בר' גרשון לשמש כשליח ציבור בטקס זה. באשמורת של אותו הבוקר הצטרד קולו, והוא התפלל תחילה בבית הכנסת שלו. אולם לאחר שאמר את תפילת העמידה בלחש חזר קולו אליו, והוא הגיע לישיבת בית אל ואמר שם את העמידה בקול, והמשיך לומר סליחות. בעקבות תפילתו ירדו גשמים במשך שלושה ימים רצופים.
באגרת לבעש"ט שכתב ר' גרשון במרחשוון תקי"ז (1756) (ברנאי, אגרות חסידים מארץ ישראל, איגרת ב) הוא מציין שאשתו נפטרה בצום גדליה וכמו כן שבתו אסתר מאורסת לבנו של ר' מרדכי רבינו, מחכמי איזמיר שהתיישבו בחברון, וכי הם עומדים להינשא בחנוכה. בנוגע לעצמו ביקש סיוע במציאת כלה, אולם דחה את האפשרות להינשא לאישה ספרדית בציינו "שאין דעתינו ומנהגינו וטבענו שווין" (שם, עמ' 44). גם באיגרת שכתב ר' גרשון לבעש"ט בקיץ תק"ח (1748) עמד על הריחוק שחש בינו לבין יהודים ממוצא ספרדי בחברון, ולמרות שהחכמים שם כיבדוהו ואהבוהו ציין ש"אין הטבעים שוות ואין הלשונות שוות" (ברנאי, שם, איגרת א, עמ' 36). אין בידינו ידיעה אם בסופו של דבר ר' גרשון נשא אישה אם לאו.
ראוי לציין עוד כי החיד"א (תפ"ד-תקס"ו; 1724-1806), שנולד בירושלים והתגורר בין היתר בחברון, מביא בפירושו "פני דוד" לתורה ביאור לכתוב מפרשת ויחי ששמע משמו של ר' גרשון מקיטוב.
****
הרש"ש ור' גרשון מקיטוב מסמלים מיזוג וחיבור בין יהודי המזרח והמערב, מיזוג שבא לעולם והתהווה בארץ ישראל עצמה. והנה, עד שלא שמעתי את שמעו של ר' שלום שרעבי, היה עבורי "הרש"ש" חכם אשכנזי, ר' שמואל שטראשון (Strashun) (תקנ"ד-תרל"ב; 1794-1872) מווילנה, בין היתר בעל "הגהות הרש"ש" למשנה ולתלמוד הבבלי, ממפרשי מדרש רבה, ומי שכתב את "מקורי הרמב"ם". אחד מבניו היה ר' מתתיהו שטרשאון (נפטר בשנת תרמ"ה; 1885), אספן ספרים, שהוריש את ספרייתו הענפה בת קרוב לששת אלפים ספרים לקהילת ווילנה. בשנת 1892 נפתחה הספרייה הידועה כ"ספריית שטראשון" לציבור הרחב, והיא שימשה מרכז תרבותי של יהודי צפון-מערב רוסיה, וביקרו בה סופרים יהודיים נודעים. דפוס ראם בווילנה, שבו הדפיסו בין היתר את ש"ס ווילנא, היה שייך לנכדיו מבתו דבורה ומחתנו דוד, והאלמנה ראם הייתה בתו של הרש"ש. בתו של ר' שמואל שטראשון זלדה רחל, שנפטרה בגיל צעיר, הייתה נשואה לאביו של ברל כצנלסון בנישואיו הראשונים.
****
בשנים האחרונות הולכת וגוברת בקרב הציבור המודעות בדבר חשיבות הכרת מורשת חכמי המזרח. מתוך מודעות זו פרסם בין היתר ארגון "ממזרח שמש" בראשית שנת תשע"ה (2014) רשימה של מאה ושישים חכמים ספרדים שראוי להכירם. זאת בתור תגובה לספר הלימוד לבגרות בחינוך הממלכתי-דתי "אמונה וגאולה", הכולל אזכור מספר זה של חכמים אשכנזים ורב מזרחי אחד; ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל. כמו כן, יזם "ממזרח שמש" את מפעל "החכם היומי". אלו צעדים ממשיים בכיוון של הנחלת מורשת חכמי המזרח לכלל התלמידים.
עם זאת, לפנינו עדיין כברת דרך, ונושא זה צריך למצוא את ביטויו לא רק במסגרות חינוכיות רשמיות, אלא מודעות זו צריכה לחלחל אף לחינוך הבלתי פורמלי ולכלל האוכלוסייה. כך ראוי לדוגמה שאשכנזים יחלו לקבוע לימוד שבועי ב"בן איש חי" וב"צרור המור" על התורה. רק בדרך זו של הכרת חכמים המשתייכים לעדות שאינן נמנות על עדת המוצא, או על עדות המוצא, של האדם, נוכל להפוך את ההגות של חכמי עדות ישראל השונות לכזו שתקיף את כלל הציבור ושתוכל להיחשב כהגות כלל-יהודית.