עשרים ואחת שנה אחרי עקירת גוש קטיף, התקיים בהיכל התרבות באריאל ערב יצירה יוצא דופן ביוזמת מרכז מורשת גוש קטיף וצפון השומרון. על הבמה נפגשו יוצרים שתרגמו את שבר ההתנתקות לסדרות טלוויזיה, סרטים ורומנים - ודנו בשאלה מדוע לקח לתרבות הישראלית שני עשורים להתמודד עם האירוע.
איש התקשורת עודד הרוש, שהוביל את הכנס, הציע הסבר: בשנים הראשונות אחרי העקירה לא הייתה יצירה. לדבריו, אנשים עסקו בשרידות ובהחזקת הנזקים, ורק כעת, כשהדברים שוקעים, אפשר ליצור עליהם. הוא הוסיף שהלקח הגדול מההתנתקות הוא שהסיפור היה מגזרי מדי - ושהוא חייב להיות סיפור של כל עם ישראל.
חוה דיבון, תסריטאית סדרת הדרמה התנתקות ששודרה בכאן 11, סיפרה שניסתה לכתוב את הסדרה שלוש פעמים ונכשלה פעמיים. השחקן אוהד קנולר, שגילם דמות ראשית בסדרה, הדגיש שמדובר בסדרת הדרמה הראשונה בישראל שעוסקת בנושא, ואמר שאחרי השבעה באוקטובר מעשה ההתנתקות נראה בעיניים רבות כאיוולת היסטורית מוחלטת.
הבמאי יואב אליצור ויוצר אלי זינגר הציגו את הסדרה תוכנית חומש שהוקרנה בערוץ 14, שתיעדה שבע שנים את מאמצי ההתיישבות בחומש. זינגר ציין כי הימין אינו שותף מספיק לכתיבת ההיסטוריה, וכי יצירות המביאות נקודת מבט שונה הן קריטיות גם בתוך מהלך של שינוי מציאות. עדי פישמן, מחברת הרומן כל הדרכים הביתה בהוצאת עם עובד, הסבירה שדווקא הגישה האנושית ולא הפוליטית מאפשרת לחבר את סיפור העקירה לסיפור הישראלי הרחב.
מיכה חדד, מנכ"ל מרכז מורשת גוש קטיף, אמר כי בלי שורשים אין עתיד, וכי הפצע של הגירוש רק הולך ונפתח ככל שהחברה הישראלית מבינה את ממדיו. הערב תועד ויפורסם בשבוע הבא כסדרת תוכן קצרה בפלטפורמות הדיגיטליות של המרכז.