לזכרו של ר' אברום

דברים לזכרו של הרב אברהם שפירא - ר' אברום. ראש ישיבת מרכז הרב, שהלך לעולמו ביום טוב ראשון של סוכות

חדשות כיפה הרב יוסף אלנקווה 24/09/18 20:38 טו בתשרי התשעט

לזכרו של ר' אברום
הרב אברהם שפירא זצ"ל, צילום: פלאש 90

ראש ישיבה גאון תלמודי

כדי להבין את שיעורי ראש הישיבה השבועיים היה צריך להתכונן כמעט שבוע, וראית איך הרב שפירא היה חורז מסוגיא לסוגיא ובונה מהלך בתוך מהלך, ורק לאחר ששמעת את השיעור אותו סיכמת וחזרת עליו פעם ופעמיים, התחלת להבין מה היה מהלך השיעור.

וכאשר רצית לשאול את הרב שאלה בעניני הגמרא או לקבל עצה והוראה, ידעת שהשעות הארוכות שלפני השיעור הן קודש קודשים. ופעמים הרבה הייתי מתפעל מכך שראש ישיבה בגילו, שכבר עבר לפני ולפנים על כל הסוגיות, והן מונחות לו בראשו וסדורות היטב, עדיין יושב שעות על גבי שעות ומכין שיעור כאילו היתה זו הפעם הראשונה.

והמחזה הנפלא זה לראות ראש ישיבה במהלך השיעור, עם חיוך מיוחד למשמע שאלה טובה או תירוץ טוב, עשה לנו הרבה נחת רוח. עצם המחזה עורר אותנו הרבה להבין מהו איש תלמודי, שסוגיות גמרא עם הקצות והשב שמעתתא ושאר פוסקים הן לו לחיות ולמשיב נפש.

דרשנות למדנית

בשיחותיו של הרב בעניני הכנה לחגים או פרשיות השבוע, היית שומע את הפלפול התלמודי הנכנס גם לעולם הדרשה והמחשבה. סגנון דברי הרב שזורים במאמרי הגמרא, ואכן זכורני שכאשר הרב היה עולה ככהן ראשון לתורה, ואני ישבתי מימין התיבה, ומברך את ברכת התורה, בכל ימות השנה היית שומע את הברכה המעולה של תורה לשמה יוצאת מפיו של כהנא רבא בקדושה ובטהרה.

אותה חינניות של קדושה היתה לו לרב בתוספת הארה מיוחדת בימי הפורים, כאשר היינו מגיעים לשמח ולשמוח עם הרב בביתו, והרב היה מחייך ומאיר פנים ושוזר "וורטים" מופלאים. ובעת רצון היה מספר על משפחתו ועל סבו, הארת פורים מיוחדת של הדור קבלוה.

מנהג בית אבא

בשבת הראשונה ללימודי בישיבה, לאחר התפילה, נגשנו לקבל את ברכת הרב לשבת שלום. בהגיעי הרמתי את יד ימינו של הרב ונשקתיה כמקובל בבית אבא. הסתכל עלי הרב ואמר לי: "אנחנו לא נוהגים בכך". ואני עניתי לו: "הרב אתם לא נוהגים, אבל אנחנו נוהגים". חייך הרב, ומאז היה הדבר למנהג פשוט וברור לכבודה של תורה.

תפילותיו קטורת

לימים הנוראים היה חן מיוחד, כאשר ידעת מי הנכנס לפני ולפנים ועובר לפני התיבה לשרת בקודש. התחושה שכאן בישיבת מרכז הרב המעטירה, אתה שומע את הד קולו של הכהן הגדול כשהיה אומר את השם בקדושה ובטהרה. על התפילות הללו אי אפשר היה לוותר, ואף שתפילות בית אבא עליו השלום היו יקרות בעיני למאוד, לא יכולתי לוותר על התרוממות הרוח העילאית של 'אשרי עין ראתה כל אלה'.

מתהלך בתומו צדיק

בתקופת לימודנו, כשהרב היה גר בשכונת גאולה, היינו מלווים אותו פעמים רבות בדרכו הביתה, ולעולם לא ראית את הרב מרים את עיניו למעלה. וככה ראינו את דברי הרמב"ן אביהם של ישראל המופלאים להלכה ולמעשה: "וראשך כפוף ועיניך יביטו למטה לארץ ולבך למעלה".

זוכרני שסיפרתי זאת לרה"ג שאר ישוב הכהן עליו השלום, ואמר לי כי בצעירותו של הרב שפירא היה מהלך מצד לצד, בהלוך מקשה קושיא, ובחזור מתרץ, כאשר קצות אורים ותומים מרצדים במוחו הטהור.

הנהגה

בלמדנו בישיבה, היה מקובל שתלמיד שלמד כמה וכמה שנים הלך אצל ראש הישיבה מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק עליו השלום לבקש את רשותו להתגייס, ולאחר כך היה הולך אצל ראש הישיבה הגר"א שפירא עליו השלום ומבקש את רשותו.

ובהגיעי לשיעור ו' עשיתי כנהוג וקבלתי את רשות שני ראשי הישיבה. לאחר שכבר נקבע לי תאריך גיוס, הייתי צריך להחתים את הרב שפירא על המסמך המתאים, הגעתי אליו, והרב אמר לי בפליאה: "אני אשרתי לך?" עניתי שאכן הרב אישר. שאלני: "אתה בטוח?" עניתי: "אכן".

אמר לי איך זה יכול להיות שאני לא זוכר שאשרתי לך ואתה בטוח ואף אין לך ספק כלשהו?

אמרתי לו: "בבית אבא הורגלנו לכבד את חכמי ישראל, וברור לי שלא הייתי נגש ללשכת הגיוס בלי רשותו." חייך הרב ואמר לי: "זו טענה טובה", וחתם.

ראש ישיבה והנהגה של דיין. סברא חיקור דין היו נר לרגלו.

פשרה

מעשה היה בשני מנהיגי ציבור שהיתה ביניהם מחלוקת, והם הגיעו לרב כמה וכמה פעמים יחדיו ובנפרד כדי שהרב יפשר ביניהם.

באחת הפעמים אמר הרב לצעיר מבין השניים, כשהיה אצלו לבד: "אתה מוכן לתת לי רעיון של פשרה, שאוכל להגיד לכשנגדך שאתה מוכן לוותר על משהו?" ענה לו הצעיר: "כן, אני מוכן כך וכך". התפעל הרב שפירא ואמר לו: "תחשוב טוב. אתה באמת מוכן לפשרה הזאת? או שענית לי בלי מחשבה מעמיקה?" אמר לו הצעיר: "כבוד הרב, אני לא חוזר בי ומוכן בלב שלם לוותר".

אמר לו הרב: "תודה רבה תודה רבה שעזרת לי לעזור לכם"...

השל"ה הקדוש

כאשר למדנו שולחן ערוך אורח חיים, עם המשנה ברורה וכף החיים, ראיתי שהרב כף החיים אומר משם השל"ה הקדוש, שכאשר לומדים גמרא ויש בה שמות השם, אין זה ראוי לומר 'אדושם', כי זה לא כבוד השם. אדרבה אפשר להגיד את שם השם במילואו.

הבאתי עמי את כף החיים, ושאלתי את ראש הישיבה מדוע לא נוהגים כך? אמר לי הרב: "השל"ה הקדוש! אנחנו חייבים לשמוע לו. ומה גם שהוא רבה של ירושלים, הוא מרא דאתרא. אבל מה נעשה שלא נתפשטה הוראתו זו".

שתי שאלות עליהן לא ענה הרב

בימים הראשונים כשהגעתי לישיבה, מאוד רציתי לשמוע מהרב על ימים רחוקים, בהם דוד רזיאל ראש האצ"ל היה עמו בישיבה. אמר לי הרב: "יש שאלות שלא שואלים." חייך ולא ענה דבר.

באחד מימי הפורים שאל מאן דהוא את ראש הישיבה מה גילו. ענה הרב: "בירושלים מקובל שכאשר עוברים את גיל שבעים לא אומרים מה הגיל..." והמשיך לחייך ולומר דברי תורה.

דברים טובים

לימים כאשר הגעתי בתחילה לכפר דרום לשמש כרב הישוב והייתי צעיר לימים היייתי מתקשר ועולה לרגל לשאול בעניני הלכה והנהגה.

בתקופה הבאה כאשר היו פיגועים קשים לא תקום פעמיים צרה והיו שאלות כבדות משקל וקשות מאוד וחלקן אף כתבתי כפסקי הלכה בזק"א בתחילת ימי הארגון נאלצתי גם לשאול שאלות קשות וכואבות. הרב היה שומע ועונה ולבסוף היה שואל ני נולד היום בישוב ? יש ברית מילה? בר מצוה?

תמיד הרב היה מסיים כל שיחה באיזה ענין טוב שיהא סימן טוב .

אתה הבן של הרב צבי יהודה

כמה חודשים לפני הסתלקותו, הגעתי לבית הרב ושוחחתי עמו בענינים הלכתיים. והבאתי לו את ספר קנין תורה שהוצאתי עם שיחות הרב צבי יהודה זכרו לחיי עלמא.

הרב מאוד התרגש. אחזני בהתרגשות ואמר: "בוא נשב במרפסת". ישבנו, ולפתע הרב אמר לי: "אתה הבן של הרב צבי יהודה! תדע לך שאתה הבן שלו. כל מי שמוציא דברי תורה הוא הבן שלו".

ולפתע הרב דמע ואמר לי: "הנה ראש הישיבה כאן אתה רואה אותו? הוא כאן איתנו!"

סגנון כזה מעולם לא שמעתי מראש הישיבה.

ראש מילין

כמדומני בפעם האחרונה שהייתי אצל הרב, ביקשתי את הסכמתו לפירוש שכתבתי על ראש מילין.

והרב היה חלש מאוד, היה קשה לו לכתוב. התבונן בי הרב ואמר לי: "זה בסדר שתכתוב אתה הסכמה ואני אחתום"... ולא ידעתי שזו הפעם האחרונה שאראנו.

כשיצאתי מבית הרב, אמרתי לרב בביטוי עממי המורגל היום: "רק שהרב יהיה בריא ושמח". הרב הזדקף מלוא קומה ואמר לי: "מה זה 'רק'? מה פתאום רק? רק זה מיעוט. תגיד שהרב יהיה בריא, שאשתו תהיה בריאה, שהילדים יהיו בריאים, רק לא רק..." זו היתה דמות הרב שפירא. לא רק לעצמו. גם לאחרים, גם לכולם, גם לרבות.

אוהבם של ישראל

בתקופת היות הרב רבה של ארץ ישראל, עמדו לפניו ולפני עמיתו מרן הראשל"צ הגר"מ אליהו זצוק"ל, שאלות רבות וכבדות משקל הן ביחס לישובים בארץ ישראל, והן בשאלות השתלות אברים, ועוד ענייני כשרות ושאר דברים העומדים ברומו של עולם.

ופעמים רבות היו כינוסים של רבנים עם הרבנים הראשיים לישראל, ובהם שמעת את קולו האבהי של ראש הישיבה, שאהבת ישראל בקעה מגרונו. לנו, תלמידי הישיבה, היתה שמחה עצומה כשראינו אותו בהנהגה של תורה.

זכרו לחיי עלמא, ואשריו ואשרי חלקו שכתרו של אברהם, זו הישיבה המעטירה ישיבת מרכז הרב, שזכה להעמיד דור ישרים יבורך ובראשם כבוד ראש הישיבה הגר"י שפירא שליט"א. וכדבריו נאמר, שיש נחת רוח עצומה לכל מי שפועל ללקט דברי תורה, פסקים, אמרים, והנהגות של הרב, שתורתו מתברכת ומשתמרת לדורות.

הרב יוסף אלנקווה - לשעבר רב אזורי בחבל גוש קטיף

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן