החודש לפני 18 שנים חזרתי מכמעט שהות של שנה בה נקלעתי כצעיר ישראלי חילוני עם זיקה למסורת לשכונת קראון הייטס בברוקלין מעוזם של חסידי חב"ד. והחודש מלאו חצי יובל ללכתו של האדמו"ר השביעי של חב"ד מנחם מנדל שניאורסון הידוע יותר בכינוי הרבי מלובביץ'.
זה לא יהיה מוגזם לומר שלרבי מלובביץ' יש השפעה כזאת או אחרת כמעט על כל יהודי בעולם או לפחות מרבית העולם היהודי. מפעל השליחים שהקים שפרוסים בנקודות רבות על פני הגלובוס החל מאלסקה ועד לאוסטרליה יחד עם בתי חב"ד במזרח והקמת מוסד 'המבצעים' אותם דוכני הנחת התפילין לצד טנקי המצוות אלו מביאים את החסידות לכל פינה.
כאמור גם עלי השפיעה חסידות חב"ד כאשר נחתתי בניו יורק בשנת 2000. רציתי כמו לא מעט ישראלים 'לתפוס אמריקה' ומה שנותר לבסוף זה שנתפס לי הגב כאשר עבדתי בהובלות והתייאשתי די מהר. ואז רגע לפני שתפסתי מטוס חזרה ארצה חלה תפנית בעלילה: חבר שהגיע לפניי הזמין אותי אליו לברוקלין. גרתי אז במנהטן הסוחפת והמודרנית וכאשר יצאתי מרכבת התחתית שעצרה לי בשכונת קראון הייטס הרגשתי איך חזרתי אחורה בזמן אל השטאטל היהודי של סיפורי שלום עליכם עם מוכר הדגים המקומי, פושט היד שתום העין ו'המשיגינע' המקומי שהיה חביב על הרבי.
בית חב"ד לפני 18 שנהצילום: איתן אלחדז
כחילוני ספקן היה זה מדהים לראות איך קהילה שלמה מונהגת ללא מנהיג ורק בכוח החזון שלו והודות לאין ספור השיעורים המתומללים והמוקלטים שהוריש ל'בניו' הלא ביולוגיים. הייתי בן בית שם בכמה בתים שאירחו אותי בשבתות ובשמחות של בני משפחתם. הלכתי לשמוע התוועדויות עם סיפורי ניסים על הרבי על כוס וודקה וחתיכות קרקר ודג מלוח.
ידיד חבדני"ק חיבר אותי לעורך של עיתון מקומי בשפה העברית ושם לראשונה התחלתי לסקר את מה שקורה בקהילה היהודית והישראלית בניו יורק כולל כתבה על כוח המשיכה של בית הכנסת '770' מספר הרחוב שידוע לכל חבדני"ק עוד לפני שהוא לומד את האלף בית. כתבתי על אמנים ישראלים שמציגים ברובע הוילג' התוסס של מנהטן לצד ראיון עם איש חב"ד שעוסק בהיפנוזה כך היה עולמי שם מדלג בין קודש לחול, בין הקהילה המחבקת לבדידות המזהרת של הניו יורקרים, בין ה'תפוח הגדול' לתפוח בדבש.
חזרתי עמוס חוויות ותערוכת צילומים שעסקה בנושא שהצגתי בתל אביב לאחר מכן. אבל בכך לא תם הרומן שלי עם חב"ד שאולי לא תמיד ראיתי עין בעין עם מכלול אמונתם אבל הם גרמו לי להבין את כוחה של הקהילה, היחס היפה לדור המבוגר, הרעיון המיוחד שכל אחד הוא שליח של רעיון שיותר גדול ממנו והתחושה המנחמת בעולם כאוטי ובלתי מובן שיש אדם עטור זקן עם מבט חודר שאולי אין לו נוכחות פיזית אבל השפעתו ורוחו שורה בכל ומכוונת את ליבותנו.
מצא חב"ד, מצא אישה. בית חב"דצילום: איתן אלחדז
כאשר אימי נפטרה לפני כמה שנים הגשמתי חלום ישן ונסעתי להודו למסע אישי נטול חומרים מעוררי תודעה אבל עם המון השראה מישראלים שפגשתי בדרך, מקומיים שלמדו אותי מחדש את המושג 'תיאטרון האבסורד' וביקורים תכופים בבתי חב"ד כולל השתתפות בעשיית יין תירוש ערב גם הפסח בבית חב"ד קאסול.
כמה שנים לא רבות לאחר מכן שליח חב"ד המקומי בקרית אונו הזמין אותי לארוחת שישי עם סטודנטים ושם פגשתי את מורן מי שכעבור חודשים ספורים תעמוד איתי יחדיו תחת החופה. ואם זה קרה לרווק מושבע כמוני אז אפשר להאמין ש'הרבי' עושה ניסים. בחתונה היו ריקודים חסידיים לצד קריוקי ושירי ארץ ישראל.
גם רעייתי וגם אנוכי אנשים די חילונים עם אהבה לתרבות היהודית שמוצאים עצמם שוב ושוב מבקרים בבית חב"ד המקומי כי שם יש לומר בכנות אנחנו מוצאים אנשים שהם 'מענטש' שמשרים אווירה טובה ומדברים איתנו על עולמות עליונים תמיד עם חיוך , אמונה תמימה וכוס וודקה כדי לעכל את כל זה.