לאחרונה פורסמה הצהרת שרי החוץ של שמונה מדינות מוסלמיות. איחוד האמירויות וערב הסעודית וירדן ומצרים, ולצידן כיכבו קטאר, אינדונזיה, פקיסטן וטורקיה. הלב מתרחב. "ידידי ישראל" דואגים להסכם 15 נקודות טראמפ בעזה: ישראל "נושאת באחריות" לעיכוב ההסכם, ישראל "נדרשת" לעמוד בהתחייבויות ושיפור המצב ההומניטרי. ישראל מפרה את ההסכם. מה כמובן אין? אין דרישה מקבילה ומפורשת מהפלגים הפלסטינים לחדול מטרור, לפעול נגד התחמשות חמאס. אין מילה.
תאדריג': אסטרטגיית ההשתלטות ההדרגתית בשטח
הפער לא סמנטי. בעולם האסלאמי קיים מושג ההדרגתיות- תאדריג' (تدريج, Tadrij) - אסטרטגיה פוליטית של שינוי הדרגתי: לא הכול בבת אחת, להתקדם שלב שלב. לחדור למערכת הקיימת, לבנות כוח, ליצור לגיטימציה ולרכוש עמדות השפעה ורק אז להשלים השתלטות.
אוהבים אוכל טוב? הצטרפו עכשיו לקבוצת הוואטסאפ שלנו
כשהייתי תובעת צבאית בעזה עמדת הפרקליטות היתה שחברות במנגנון ה"דעווה", מנגנון חמאס לחינוך ברצועה, זו עבירה כנגד ביטחון האיזור. ההנחה המוצדקת היתה שהדעווה מקימה מוסדות לחינוך שטוף מוח דתי פנאטי כנגד ישראל. שינוי נורמות דתיות וחברתיות בהדרגה.
רעיון השלבים קיים גם בעולם המערבי כחלק מתפיסות ניהול אבל כשחושבים על חמאס, איראן, טורקיה, סוריה ועוד - תאדריג' הופך מעורר פלצות.
סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני בעבר, גיבש ב- 2009 תוכנית להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, שבירתה ירושלים. איך? מלמטה למעלה. באמצעות יצירת מציאות חדשה. בנייה בלתי חוקית שיוצרת רציפות בין אזורים פלסטיניים, הקפת יישובים יהודיים באופן שימנע התרחבות, משתלטים על צירי תחבורה וגישה לירדן, ויוצרים תנאים להשתלטות על חלקים נרחבים משטח C. יוצרים עובדות בשטח. מול האיום התפתחה תפיסת החוות החקלאיות החוקיות כחלק ממעטפת הביטחון. בתמיכת הצבא ומגובות בהיתרים משפטיים החוות משיבות מלחמה. אגב, לו היתה הסברה מסודרת, תוכנית פיאד וההפרה הגלויה של הסכמי אוסלו היתה ידועה בעולם. מענה להאשמות כנגדנו.
מהשדה המשפטי לשדה הקרב הפנימי
לאחרונה הוזמנתי להרצות על אתגרי העמדתם לדין של מחבלי הנוח'בה נוכח עברי כשופטת ובעקבות מחזה שאני כותבת על משפטי נירנברג (על למקין היהודי והתובע האמריקאי ג'קסון).
אוחזת בכובע השופטת לשעבר ובכובע המחזאית התחלתי. המפגשים האלה תמיד משמחים אותי. נולד בהם שיח. אלא שאז שאל מישהו "שירתת בפרקליטות?" אני גאה בשירות שלי. גם כשיש ביקורת, רוב אנשי הפרקליטות הצבאית וגם האזרחית, משקיעים ימיהם ולילותיהם במרדף כמעט סיזיפי אחרי זרועות התמנון העברייניות. מפדופיליה ועבירות מין דרך סחר בנשק ועבירות אלימות אכזריות ועוד. עבריינים שכולנו רוצים להרחיק מהחברה גם כשעשו זאת כחיילים. וזה תפקיד הפרקליטות הצבאית. אבל מתי היא עולה לכותרות? במקרי הקיצון של חיכוך חייל בחשוד בעבירת טרור. כמו סיפור אלאור אזריה או שדה תימן. באופן טבעי אנחנו כישראלים נוטים לצד החיילים. אלא שאם יש חשד לביצוע עבירה, הפרקליטות מחויבת לחקור. מורכבות שקשה מאד להכיל. באבחה הפרקליטות הופכת לאויב. אירוע הפצ"רית לא הועיל.
הקשבתי לכל ההאשמות בשקט ובצער ואז ניסיתי להסביר. אחרי כמעט שעת שיח כולנו התקרבנו קצת. יודעים מה הכי עצוב? רגע אחרי שכתבתי התלבטתי אם למחוק. טור זה לא שיח של שעה. באוזניי הדהדו טוקבקים עתידיים. עזבי, אמרתי לעצמי, תישארי עם תוכנית פיאד, החוות, הצהרת שמונה המדינות. במקום בטוח. אבל זו בדיוק הבעיה. אנחנו מסתגרים כל אחד בדלת אמותיו ודלת דעותיו ודלת ערוציו, אחד לא מקשיב לשני ובמקום שנהיה מכפיל כוח, כל אחד יחשוף לשני את נקודות העיוורון שלנו, נותרנו כל צד בקונספציה שלו.
האזהרה מהקוראן והתיקון הישראלי
במפגש סיפרתי על סורה 59 בקוראן. כ"ד סעיפים. ממליצה לכם לעיין. באחת מהן אומר מוחמד שנהרוס את עצמנו במו ידינו למרות ש"דימו בנפשם כי מבצרותיהם יציל אל". כואב. אבל הכי צורב, סעיפים יג' יד': "אתם חזקים מהם" מבטיח מוחמד לאנשיו "כי אלוהים החריד לבם על אוולתם". ומה האיוולת שלנו? שימו לב מה משננים מאמיני מוחמד: "לא יחד ילחמו בכם. תדמה בנפשך כי עצומים הם. אך לבותם נפרדים, כי אין בהם תבונה". אנחנו ולבותינו הנפרדים, כמעט לא סיקרנו את הצהרת האחדות של שמונה המדינות, מחמיצים זרועות טרור ששוב חונקות. בהדרגתיות. לא יחד ילחמו בכם.
תיכף ראש השנה. כולם ידברו על סליחות וחיבורים. אבל בפועל? תחשבו שכל ערוץ היה מציג בערב כתבה מהערוץ שנוא נפשו, ואומר - "ממליץ לצפות בכתבה הזו. מצוינת".כל ערב. סוג של שיח, לא? אבל אם זה לא יקרה, הנה רעיון שבכוחותי שלי: אני כותבת סדרת סיפורים שנקראת "קשת אחים". סיפורים מההיסטוריה היהודית של דמויות שהתמודדו עם משברים ומחלוקות, ודמויות מההווה הישראלי המדמם שמקבלות גלימה ספרותית. תכתבו לי על אירועים שחוויתם שחשוב לכם שהצד השני במפה יכיר. כל אחד והצד השני שלו. ואני אשתדל לכתוב בטשטוש פרטים כמובן.
אולי אם נכתוב ונקרא עוד נקודות מבט נקיף בסוף קשת אחים. אז לא יגידו עלינו - לא יחד ילחמו בכם. כי יש בנו תבונה עצומה. רק שכל אחד מחזיק חלק אחר מהפאזל, והתבונה היא לחבר ביניהם.
הכותבת היא עו"ד סא"ל (מיל) לשעבר שופטת בעבירות טרור, מחזאית וכותבת סיפורי קשת אחים, keshet-achim.com. לתגובות: blueori@gmail.com