על דבורה הנביאה נאמר ש"היא שופטה את ישראל" (שופטים ד, ד). על אף שדבורה שימשה בתפקיד של דיין, המשנה קובעת שנשים פסולות לדון. הפער בין פשט הסיפור על דבורה ובין ההלכה שבמשנה נדונה בפרשנים השונים. כדי לתרץ את ההלכה מסבירים בעלי התוספות את תפקידה של דבורה בצורה מורכבת יותר. לדבריהם, דבורה לימדה את ההלכה לגברים והם הורו את הדין והכריעו אותו על פיה. אם כן, גם אם נשים פסולות לדון מדברי התוספות החד משמעיים למדנו שנשים רשאיות לפסוק הלכה וללמדה לאחרים.
כמות הפניות לנשים מורות הלכה - הולכת וגוברת
הדור שלנו השתבח בנשים למדניות וידעניות, חכמות ויראות שמים אוהבות תורה ותאבות דעת. נשים שנכונות לשבת יום יום באוהלה של תורה, נשים שמשקיעות בלימוד גמרא וגם הלכה ממקורה. לפני כעשרים שנה החלו לקום תוכניות הלכה שבהן נשים הוכשרו ולמדו הלכה לעומק ובצורה מקיפה. בתוכניות אלו נשים למדו ולומדות גם היום הלכה על כל אגפיה: כשרות, שבת, אבלות ונידה, יום טוב ואבן העזר. התוכניות הללו קמו בתחילת הדרך כמענה לצורך שעלה מן הציבור. הביקוש לנשים בעלות ידע בהלכה הגיע בתחילה על ידי תלמידותיהן של אותן הנשים ובהמשך התרחב והגיע גם מתוך הקהילה הסובבת ומאוחר יותר גם מחוצה לה. היום, הפניות לנשים מורות הלכה הן מרובות ומגיעות מגברים ומנשים כאחד ובדרכים מגוונות באמצעי ההתקשרות השונים.
באופן אישי אוכל להעיד שכשפתחתי את תוכנית ההלכה בבית מורשה ביחד עם עמיתיי, לפני שנים רבות. היה ברור שאין מדובר בשינוי או בחידוש. היה ברור שנשים חייבות וצריכות לדעת הלכה. יש לחובה זו עוגנים בכל נושאי הכלים של השולחן ערוך. חובתן של נשים ללמוד על מנת לקיים, ללמוד על מנת לשמור ולעשות. וכאימהות ומחנכות הידע הזה נותן בידן גם כלי להעמיק את שמירת ההלכה בקרב ציבורים נוספים. אם כן, בוודאי שמדובר בשליחות שאין לה שיעור.
"חשוב לזכור שהאפשרות להיבחן אינה מסלול ישיר לקבלת משרות רבניות"
ההכרעה נפלה ואני בוחרת היום להתמקד בתיקון שנעשה, ובהישג שבצידו. אני מקדמת בברכה את עצם האפשרות להיבחן בבחינות ההסמכה הללו. הבחינות שמקיימת הרבנות הראשית לישראל הן הדרך היחידה שקיימת היום להכרה חד משמעית, ממלכתית ואובייקטיבית בידע שצברו הנשים הללו. אני בטוחה שנשים רבות תעמודנה ברף הזה ותראינה בקיאות והבנה, ידענות ויכולת. העובדה שלא הייתה סטנדרטיזציה מסודרת לבחינת הידע של נשים הייתה טובה בתחילת הדרך אבל עמדה לרועץ בהמשכה. ככל תהליך ככל שהוא מעמיק הוא מצריך ומחייב הסדרה והדבר נכון גם לתהליך הזה.
חשוב לזכור שהאפשרות להיבחן אינה מסלול ישיר לקבלת משרות רבניות. בבסיסה זו קודם כל הכרה שהיא שוות ערך לתואר לענייני שכר במגזרים מסוימים ובמערכת החינוך. את ההכרה המינימלית הזו לא ניתן למנוע מנשים. דחיית בקשתן של נשים להיבחן עד היום גזלה מהן ממון והכרה שהיו מגיעים להן. בהכרעת השופטים נעשה צדק ותיקון היסטורי ולו במישור הפשוט הזה.
הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי | צילום: ללא
התקווה שלי היא מעבר לעניינים הטכניים שהדבר יחולל שינוי בתודעה הציבורית והלוואי שתיסלל הדרך להכשרת הלבבות. התקווה שלי היא שעם ישראל יתעשר מצירופן של הנשים ללב השיח היהודי החי והפועם. שהתורה תתגדל ותפרח בזכות דיון ער ופורה ובזכות שותפות של קול נוסף המצטרף לקול שנשמע מהר סיני ועד ימינו. הלואי שנמשיך לראות נשים יראות שמים, אוהבות תורה ומחויבות להלכה הולכות בדרך הזו של העמקה בלימוד תורה והתמסרות לה. אולי לא במקרה פסק הדין ניתן בשבוע שבו אנו קוראים בפרשת פנחס את בקשתן של בנות צלופחד "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" ואת תשובת הקב"ה "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם".
הכותבת היא הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי חברת הנהלת ארגון רבני צהר