מדינת ישראל עומדת בפני החלטה כואבת ומטלטלת, אך היא גם הזדמנות נדירה. מסתמן סיכוי לעסקה שיכולה לכלול את כל החטופים – החיים והמתים. האם יש לנו את הפריווילגיה לדחות את ההזדמנות הזו?
אנחנו מסתכלים בעיניים של המשפחות. המשפחות שהדליקו בחג האחרון את נרות החנוכה בלב שבור – ללא הבן, האב, האם או הנכד. חלקן איבדו מספר בני משפחה.
אוהבים אוכל טוב? הצטרפו עכשיו לקבוצת הוואטסאפ שלנו
לכולנו זה כואב וצריך להיזהר מהקמפיין של השמאל כאילו יש כאלו שליבן גס בחטופים, זה כמובן השמצה לצורכי הקמפיין שלהם.
אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה ברורה: האם שחרור מחבלים הוא מחיר סביר בכדי לשחרר את החטופים החיים ולתת למשפחות השכולות את סגירת המעגל שהן כל כך צריכות? שחרור מחבלים זה אכן חמור, ואף מסוכן. אנחנו גם יודעים שהמשוחררים יחזרו לטרור, ושזה יחזק את חמאס. אבל האם יש לנו את הזכות המוסרית והלאומית, להשאיר את יקירינו עוד יום אחד בעזה?
מדינת ישראל נקלעה למציאות בלתי אפשרית: התנתקות מרצועת עזה, דולרים לחמאס, הכנסת אלפי פועלים פלסטינים לארצנו, מדיניות הכלה רופסת וקונספציה שקרסה. לכן היום, אחרי האסון הכבד מקום המדינה, אין תשובה נכונה או אידיאלית. גם המתנגדים החריפים ביותר מרגישים את כאב המשפחות שהופקרו באותה שבת איומה.
אם יש סיכוי להציל חיים ולהביא את החטופים לחיק משפחותיהם ואת חלקם לקבר ישראל, אין לנו זכות לוותר. אבל יש תנאי ברור: לאחר העסקה, עלינו להמשיך בלחימה, להשמיד את שלטון החמאס בעזה, ולבצע חיסולים ממוקדים – עד שידנו תהיה על העליונה.
אל תהיו אוטומטיים בהתנגדות. אל תהפכו את החטופים לכלי במשחק פוליטי.
ליאור זברג הוא יועץ נדל"ן