על רקע נסיונותינו החוזרים לייצר גשר לציבור החרדי, קל להבין מדוע עברה עלי השבת בתחושת מועקה. כמה דקות לפני הדלקת נרות קראתי מאמר שכתב ידידיה מאיר, ובו לתדהמתי גיליתי שאנחנו 'רבים וטובים במגזר...שמשלמים את המחירים הכבדים ביותר אבל מנוצלים על ידי בעלי אינטרסים פוליטיים, שגורמים לנו לחשוב שהפתרון לכל עומס המילואים הוא גיוס חרדים'. אלו אמירות ששמענו פעמים רבות מפוליטיקאים ומאנשי תקשורת, אך הדבר כואב בעיקר כאשר הם נשמעים מבני המגזר שלנו.
אני תוהה למה קשה כל-כך להאמין שקבוצה המונה אלפי נשים דתיות, מסוגלת לגבש דעה עצמאית על סמך מה שהן חוות, חוקרות ומאמינות. לאחר שנפגשנו עם בכירים בצה"ל אשר הסבירו לנו שיש צורך מיידי ב-15-20 אלף חיילים נוספים על הסד"כ הקיים תוך פירוט הענפים השונים בצה"ל ולאיזה סדר כוחות זקוק כל ענף, הבנו, כפי שאמור להבין כל אדם בר דעת, שביטחון במדינת ישראל יושג רק על ידי גיוס כל 14 אלף המלש"בים החרדים. וכיון שלא כל המלש"בים הללו יתאימו ללוחמה ואנו זקוקים בעיקר ללוחמים, נזדקק גם לצעירים החרדים בשנתונים שמעליהם, אשר נמצאים כרגע במעמד של דחיית שירות.
נשאלת השאלה: איך להביא לכך שהמוני בחורים המרגישים בתוך ליבם שהתורה מצווה אותם להצטרף למלחמת המצווה המתנהלת היום, אכן יוכלו לעשות זאת מבלי לפגוע בעתידם? כי בואו נודה על האמת. בניגוד לסיסמאות שמדקלמים ראשי הציבור החרדי, החשש האמיתי שלהם איננו מפגיעה ברמה הדתית של הבחורים. לפחד מ"התחלנות" בצה"ל אין בסיס היום, כאשר הצבא הופך יותר ויותר דתי, ולפני כל יציאה לשטח קורא המפקד במכשיר הקשר פסוקים מהתנ"ך. בצבא שבו חייל המניח תפילין או לומד דף יומי בטנק הופך להיות מראה שבשגרה. צבא שבו חיילים חילוניים רבים מסתובבים עם ציציות אותן ביקשו שנספק להם. רק לסבר את האוזן, בחטיבה החרדית החדשה 'חשמונאים' נבנה בית כנסת לכל פלוגה, וכל מפקד נבחן על ידי גורמים חרדיים כדי לעמוד על "כשרותו" הדתית.
הפחד האמיתי של ראשי הציבור החרדי הוא מההתערות של הבחורים בחברה הכללית, שמא יבינו שאפשרי לחיות חיי תורה במדינת ישראל תוך כדי לקיחת חלק פעיל בחברה הישראלית. וגם לבחורים עצמם יש פחד שאסור להתעלם ממנו – הם חוששים להתגייס בניגוד לדברי הרבנים פן יפגע המעשה בשידוך שלהם ושל אחיהם ויגרום לחרם על משפחתם. זו הסיבה שעלינו מוטלת האחריות לפעול למען צעירים אלה ולדאוג לכך שהם יהיו מחויבים בגיוס לפי חוק כפי שמחויב כל צעיר במדינת ישראל. זו בקשה שקיבלנו מבני שיחנו החרדים, שגם ייעצו לנו לא להתאמץ לשכנע את הציבור החרדי, כי גם אם הם מסכימים איתנו ומתביישים בכך שאינם מתגייסים (והרבה מתביישים), הם חסרי אונים מול הציפיה החברתית לציית לגדולי הדור. 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים' (ברכות ה').
חיוב הגיוס על פי חוק חייב לכלול תמריצים למתגייסים והשלכות שליליות לאלה שעוברים על החוק ומשתמטים, כפי שקורה היום בחברה הכללית. אחרת אין טעם בחוק, במיוחד בחוק שלא דואגים לאכוף אותו בדרך אחרת. מכל מקום ודאי שלא נכון להפוך את הסדר ולתת תמריצים כלכליים דווקא לאלה שעוברים על החוק, ולמנוע את אותם תמריצים מהמתגייסים! במצב הקיים היום, המפלגות החרדיות עצרו את הסבסוד למעונות היום לכל אזרחי מדינת ישראל כולל משפחות המילואימניקים, שלא די שהפכו למשפחות חד הוריות בהן הנשים נאבקות להמשיך לעבוד במקביל לקריסת העסקים של בני זוגן המשרתים, הן גם נאלצות לשלם מחיר מלא על שליחת הילדים למעון.
בפגישה שלנו עם חברת הכנסת לימור סון הר מלך, היא טענה שיזמה את החוק על מנת שלא תיפגענה הנשים החרדיות העובדות. ואני שואלת – האם על יתר הנשים במדינה פחות חשוב להגן? והאם לנשים שבני זוגן משרתים מאות ימים השנה לא היה נכון לדאוג לסבסוד מועדף במעונות? לא שמעתי על מאמצים למנוע את המצב האבסורדי בו אף הורה בישראל אינו יכול להגיש בקשה להנחה, וכולם נאלצים לשלם מחיר מלא על מעונות היום מאז תחילת השנה. אך בעוד שלנשות המילואים הקורסות אין אפשרות אחרת ואין מוצא, למשפחות החרדיות יש מוצא ברור – התגייסות לצה"ל שהיא המעשה הנכון דתית, מוסרית וחוקית, תביא לכך שהמשפחה תזכה בסבסוד הנכסף. בנוסף, לנשות מילואים רבות כבר אין אפשרות להחזיק במשרה בהיותן חד הוריות, ולכן אם יעבור חוק המעונות הן לא תהיינה זכאיות לסבסוד במעון. זאת בניגוד משווע לנשים החרדיות שכן יהיו זכאיות, על אף שבמשפחתן שני ההורים נוכחים, אחת עובדת ואחד יושב ולומד על חשבון המדינה.
אבל הנקודה החשובה ביותר איננה ההתפלפלות על כספים ועל זכויות, אלא הבנת המצב הבטחוני לאשורו: כדי לנצח במלחמה ולשמור על קיום המדינה אנו זקוקים לאלפים רבים של חיילים להשלמת הסד"כ, ואנו זקוקים להם בטווח הזמן המיידי! אין לנו זמן לתהליכים ארוכים של גיוס בהסכמה ותוך כדי שכנוע איטי של הציבור החרדי ומנהיגיו. אין לנו זמן לחכות עד שצה"ל יסיים את כל ההתאמות המדויקות אותן דורשים החרדים. יש להתמקד בעיקר ולעזוב את התפל, ולמלא את שורות הצבא בשבועות ובחודשים הקרובים על מנת לשחרר את המילואימניקים השחוקים לבתיהם המתפרקים כך שיוכלו להתאושש ולהמשיך להילחם בשנים שיבואו.
זה מה יש ועם זה ננצח. ביחד.