בעוד קצת פחות מחודש נציין שנה לאירוע הטרור הגדול ביותר שקרה במדינת ישראל מאז הקמתה. אירוע טרור שלו קדם כמובן מחדל בכלל המישורים – מהמודיעיני, המדיני, המבצעי ורבים נוספים. ולמחדל הזה – כמו לכל מחדל אחר – ישנם אנשים שאחראים עליו. חלקם עד היום מסרבים להודות בפה מלא על אחריותם, ובכך כמובן גוררים אחריהם ביקורת ציבורית קשה ומוצדקת.
מבטיחים שיתפטרו כשהמלחמה תיגמר ובינתיים ממשיכים להזיק
אבל אני רוצה לדבר דווקא על אלו שכן לקחו אחריות על אירועי שבעה באוקטובר. אלו שאמרו בפיהם "אני אחראי", אבל מיד המשיכו באותה מדיניות. אלו שהתקשורת מסתכלת עליהם בתור אלו שעשו את המעשה הנכון והמתבקש, מה שמגן עליהם מפני הביקורת בהמשך לכך שהם ממשיכים לפעול באותה הצורה שהביאה עלינו את האובדן, ובראשם ראשי המערכת הצבאית. אלו שמבטיחים שיתפטרו ברגע שהמלחמה תיגמר (מישהו אמר שיש רק אדם אחד שמושך את המלחמה ממניעיו שלו?), אך בינתיים ממשיכים לעצב את הצבא בדמותם כדי שגם כשיעזבו – ואלו מהם שכבר עשו את זה, בטקס גדול ומכבד ולא בבושה הראויה להם – הוא יישאר ויפעל באותה הצורה.
סיום קורס הקצינים, ארכיון | צילום: דובר צה"ל
התפקיד החדש של קצין המודיעין הכושל
ודוגמה משמעותית לזה ראיתי בשבוע האחרון. בסוף השבוע שעבר חבר שלח לי ידיעה על כך שקצין המודיעין של פיקוד הדרום מונה להיות נציג צה"ל במערך הסייבר הלאומי. אזכיר למי ששכח – קצין המודיעין של פיקוד הדרום, אל"מ א', הוא אחד מהאחראים הראשיים לאירועי שמחת תורה. וכדי להוסיף חטא על פשע, מספר חודשים לאחר שמחת תורה פורסם כי בעודו כוחות צה"ל שבשטח מתחילים את התמרון הקרקעי ונכנסים למלכודת המוות שנקראת עזה, אותו קצין מודיעין – שאחראי בראש ובראשונה לספק להם מעטפת מידע שתשמור על חייהם – שכב שתוי עם פקודה שלו בבסיס צבאי. אחזור שוב – אותו אחד שבגד במשפחתו, בתפקידו ובחיילי צה"ל, ממשיך להיות מקודם בצבא. והתירוץ? "לא יהיו תחתיו חיילים". אבל אחריות תהיה גם תהיה. ונניח בצד את הדיווחים על כך שמדובר בתפקיד שנועד רק כדי לסדר לו את הפנסיה בפרישה - דיווחים שרק מרגיזים יותר.
טעות שגבתה את חייהם של אלפים
וזה לא נגמר שם. אתמול פורסם שגם סגני אלופים נוספים ששירתו במטה המודיעין של פיקוד הדרום תחת קמ"ן א' – בהם גם זו שאיתה בגד – יקודמו אף הם לתפקידים נוספים באמ"ן – בין אם זה תפקיד קצין המודיעין של אוגדת איו"ש (אחרי ההצלחה המסחררת עם הפלסטינים בעזה הוא יעבור עכשיו לפלסטינים באיו"ש?), פיקוד במטה אמ"ן ושב"כ או תפקידים בכירים נוספים בחיל – אותם הקצינים שכשלו וצריכים להיות מוקעים מכל עבר זוכים להמשיך ולהתקדם הלאה. לא מדובר פה באירוע קטן שהתפספס תחת ידם וניתן להעביר אותו לסדר היום, אלא בטעות שגבתה ביום אחד את חייהם של 1,200 ישראלים וגררה אותנו למלחמה המורכבת ביותר בתולדות ישראל, שממשיכה וגובה מאתנו קורבנות. וזה כמובן בלי להתייחס למינויו השערורייתי של תא"ל שלומי בינדר, ראש חטיבת המבצעים שתחת ידיו יצא הכשל המבצעי בשבעה באוקטובר, לתפקיד ראש אמ"ן.
מה יחשבו עלינו הקצינים הזוטרים
אבל מעבר למישור הערכי שנרמס פה תחת נעלי החי"ר, מנקודת המבט שלי – כמי ששירת במערכת שש שנים וחצי – אני מסתכל על האירוע הזה וחושב מה הוא משדר לאנשים שבדרגים הזוטרים. אם פעם היה מקובל שאדם צריך להצטיין בתפקידו על מנת להתקדם ולהגיע לתפקידים הנחשקים, ומי שלא טוב פשוט לא יישאר – הרי שכאן יסתכל הקצין הצעיר ויראה כי הנה ישנם קצינים בכירים שטעו את הטעות החמורה ביותר שאפשר לעשות, ובכל זאת ממשיכים ולהתקדם בצבא. האם זה יגרום לו לרצות להיות מצוין יותר? או שמא הוא יבין שהדרך שאליה הצבא צועד (שוב, בדרכם של אלו ש"לקחו אחריות") היא דרך של בינוניות ומטה, ושלא משנה מה יעשה, תתקיים בו האמירה הידועה של "תקשור חמור לעץ, תחזור עוד עשר שנים ותראה שהוא קיבל דרגת רב-סרן".
עוטף עזה לאחר ה-7 באוקטובר | צילום: Gili Yaari,FLASH90
אפילו החטא הגדול בצה"ל מביא תשבחות
יש בצבא קצינים מצוינים. יצא לי לעבוד עם רבים מהם שלצד הבשורות הרעות על קידומם של אלו שאינם ראויים, שמעתי על כך שגם הם מקודמים. אבל עוד לפני המלחמה ראינו כתבות על משבר כוח האדם בצבא, כשהאיכותיים עוזבים לטובת המשרות שיש בחוץ אשר יציעו להם תנאים נוספים וטובים יותר. במציאות כזו, בה רואים שאפילו החטא הגדול ביותר מביא תשבחות וקידומים, לא רחוק היום בו אלו שיישארו במערכת יהיו אותם קצינים גרועים שאמנם לוקחים אחריות, אבל ממשיכים להוביל אותנו אל הכישלון הבא.