גם על נשים דתיות מותר לצחוק בפריים טיים

השבוע אירחה שרה נתניהו את נשות ראשי הקואליציה המסתמנת במלון וולדורף אסטוריה בירושלים. הדוברות שחררה תמונה רשמית וגלית מעוז, יפה דרעי, רבקה גולדקונף ואילה בן גביר נראו מחייכות ורשמיות. האקדח המפורסם של בן גביר בלט בתמונה ועורר סערה, מה שכמובן היה חומר גלם מצוין עבור תוכנית הסאטירה של קשת 12 שמיהרו להפיק מערכון תואם. 

לאורך השנים יוצרי ארץ נהדרת מיתגו עצמם ככאלה שלא חוששים לרדת על אף אחד. זה נתון לדיון כמובן, מה הם הנושאים עליהם אנחנו לא מוכנים לצחוק: דת, שכול, סטיות איומות, בני משפחה לא מעורבים. איפה עובר הקו האדום שלנו והאם הוא בכלל קיים? נשות ראשי המפלגות לא סיפקו אף הסבר מדוע דווקא עליהן אסור לצחוק. 

אילה בן גביר והאקדח צילום: ללא

מיד עם פרסום התמונה המפורסמת של השחקניות (המעולות), עוד לפני שידור התוכנית, התחילה היבבה המסורתית: כך פוגעים בנשים דתיות שלא עשו רע לאף אחד, וכל חטאן היה שהגיעו לגיבושון נחמד עם רעיית ראש הממשלה הבא. כמו בהרבה מקרים אחרים, גם כאן הניסיון המגוחך להגן על נשים דווקא פוגע בהן יותר מהכל. 

מדוע החיקוי של ליהיא לפיד לא עורר כזה זעם? מדוע דמותה של שרה נתניהו, הנרמסת באדיקות כמעט מדי שבוע באותה תוכנית סאטירה לא מדירה שינה מעיניהם של רבים כל כך. התירוץ כי מדובר בדמויות בלתי מעורבות לא רלוונטי בעליל. אותן נשים הגיעו לפגישה, הן הסכימו לעמוד יחד ולהצטלם, והן ודאי היו מודעות לכך שהדובר לא חושק לתלות את התמונה אצלו בסלון, אלא לפרסם אותה בכלי התקשורת. מידת מעורבותן בפוליטיקה היא עניין שלהן, בדיוק כמו כל אישה שמחליטה איך וכמה להיות מעורבת בחיים של בעלה. אבל הטענה המגוחכת לפיה יוצרי התוכנית השפילו דווקא נשים דתיות היא דפוקה מהשורש. 

מה ההבדל בינן לבין גברים דתיים?

נשים דתיות הן ככל הנשים בעולם. שוות זכויות, עצמאיות, יודעות בעצמן מה טוב עבורן. הן גם חזקות מספיק כדי לשאת בדיחה או שתיים על חשבונן, ואם בעלך מחזיק בתפקיד רם כל כך, ואת משתתפת באירוע מכובד בעקבות זה, קחי בחשבון שגם לצחוק עלייך מותר. 

מי שדואג לכבודו של בורא עולם, תנוח דעתו. גם על גברים דתיים צוחקים כאן בלי סוף. משפילים, לועגים, להם ולאמונתם. מה ההבדל בינם לבין אותן נשים? אם אישה ראויה לאותו יחס כמו לגבר בכל פרמטר של החיים, מדוע יש להתייחס אליה אחרת כאשר רוצים לנקוט בלעג או ביקורת, ככל שתהיה מוצדקת או לא.

שוב הפמיניזם פוגע בנשים בתירוץ קלוש של הגנה עליהן

זאת הסיבה אגב, שנשים חזקות מפחדות להתראיין ולדבר על בגדים ואיפור. חלילה וחס, הן טוענות, אני כל כך חכמה עד שאיני מסוגלת להרשות לעצמי לדבר על נושאים כאלה, גם אם מדובר בתחום שהן מקדישות לו חלק ניכר מזמנן. זכורה לי אותה סערה מטופשת ביום האישה לפני שנה או שנתיים, כאשר נשים רבות מחו ברשתות החברתיות על המבצעים של אותו יום, סירים או בגדים. עניינים כל כך "נשיים", הן הזדעזעו. גם הפעם, מצקצקי הלשון ותובעי העלבון המזויף לא קיבלו את המזכר האחרון. 

הניסיון לקבע את הנרטיב המוטעה לפיו כל אחת מאיתנו ראויה ליחס מיוחד הוא פתטי ושוביניסטי כל כך. קל וחומר אם את אישה דתייה. מותר לך לקבוע בעצמך מה טוב עבורך, מותר לך לבחור לשחות בנפרד, להימנע ממופע מוזיקלי עם גברים או ללדת כמה ילדים שרק תרצי. מותר לך הכל. אילה בן גביר לא אהבה את החיקוי שלה בארץ נהדרת. "הארץ נהדרת, התוכנית משעממת", כך כתבה, והאמת היא שמותר לה, בדיוק כמו שלנו מותר לצחוק.