בעקבות אירועי האלימות שחווינו השבוע התראיין הרב בני לאו (אכנהו בתואר רב למרות שהוא לא מקפיד לעשות זאת למי שגדול ממנו בחכמה), והכה על חטא. הוא התריע על כך שאנחנו כציבור צריכים לעשות תשובה, שתופעות הלוואי הללו, כדבריו, הן לא שורש הבעיה, כי אם החינוך בבית, בשולחן השבת ובבית הספר, ושם צריך להיעשות התיקון ועוד כהנה וכהנה הבלים שהרבה וגיבב.
ואני תמה איפה מצא הרב הנ"ל את החברה שלנו אלימה שהטיל דופי בחינוך?! הלא חדשים לבקרים נדקרים אנשים בכל מיני פאבים. האלימות היא דרך גרועה לפתור בעיות שמשתמשים בה כל מי שלא יודע לשלוט בעצמו. אלו מרובים מאוד בחברה החילונית ומעטים עד כמעט בלתי מצויים בחברה דתית והחרדית.
אלא מה? שלא מעניין אף אחד לעשות קופה על הכפשה של הנוער החילוני, אין מניות שאפשר להרוויח מזה, אבל אם יהודי מתוסכל מתופעה מקולקלת ונוקט באמצעי אלימות - מזה אפשר לעשות פירות ופירי פירות, להשיג לגיטימציה רחבה יותר לאותם מסכנים נרדפים שהחברה רודפת אותם, כאילו שבינם לבין עצמם אף פעם לא רצח ולא הכה אחד את השני. עכשיו כפיצוי על מה שנעשה להם, כתגובה וכנחמה להם יעשו עוד מצעדים כאלו לפצות אותם. ורגשותיהם של אלו שכואבים את הקלקול הזה ירמסו שוב ברגל גאווה.
אינני מצדיק את המעשה, אך אני בהחלט חושב שצריך להוקיע את התופעה, ולא לעודד אותה, אם בגלל שזה אסור על פי התורה, ואם בגלל הטעם, (שאולי הוא הכוונה הפנימית של התורה) שזה הרס הטבעיות של העולם, כשם שהארגונים הירוקים רוצים לשמר את הדומם והצומח ואירגוני צער בעלי חיים את החי, כך יש לשמר את החברה האנושית מקלקולים וסטיות מהטבע, שאין אף אחד שיכול להגיד בבטחה שהם לא ישפיעו לרעה על החברה.
נחזור לענייננו - ההכאה על חטא של הרב בני לאו כאילו המחנכים הם שחינכו למעשים אלו היא לכל היותר נסיון ללקק לפלג מסוים ולהצטייר בעיניו כמיצר על המציאות, או כגחמה לממסד ונסיון לנקות אותו מאחריות ולטפול אשמה באחרים.
וכי בבתי הספר מחנכים לאלימות?! הבלים, הציבור שלנו מצטיין בכבוד לזולת. אלא מה מבקש לו הרב לאו? שבבתי הספר יחנכו שאין ערכים?! שאין רע שצריך לסור ממנו?! שאין איסורים שאסור לעבור עליהם?! הכל לגיטמי?! הכול נכון?! וכי כבוד האדם זה להצדיק כל רשעה?!.
ועדיין גם כשאומרים לילד שאסור לחלל שבת ושחילול שבת הוא עוון חמור, או קלקול מוסרי אחר הוא עוון חמור - זה לא גורם לאף אחד ללכת ולהקים משטרה שתאכוף את מערכת הערכים והמוסר שאותו למד בבית אבא או בבית הספר. כל זה פשוט וברור ולא היה צריך להזכיר זאת אלא מחמת הבליו של הרב הנ"ל.
גם באשר לשריפת הבית בכפר דומא, ההכאה על חטא וההגזמה לקרוא לזה רצח הם ודאי מגמתיים ומטרתם הכפשה ותו לא. הרי מעשים שבכל יום שהערבים בדרכים משליכים בקבוקי תבערה על מכוניות, ואת זה ודאי הם עושים מתוך כוונה להרוג, בקבוק תבערה יכול לשרוף מכונית והנהג בקלות יכול לאבד שליטה ולההרג חלילה. אבל הממסד לא רואה זאת בחומרה כל כך ולא נחלץ בכל הכח למגר את התופעה. הקבינט לא ישב ואישר לעצור כל מי ששייך להתארגנות כזאת בצד הערבי. ובוודאי לא עשו מזה עליהום תקשורתי.
לעומת זאת כשמדובר בזריקת בקבוק תבערה על בית, לא רחוק לחשוב שעושי המעשה לא כיוונו לתוצאה בפועל. ועדיין מקפידים כולם לקרוא לכך רצח, מי שעשה את המעשה ודאי נהג באלימות, אבל להגיד שהוא רצח זו רק מניפולציה תקשורתית.
יתירה מכך כל טעינת התותחים של מי שרוצה להכפיש ציבור שלם היא וודאי ניצול של המציאות להרוויח רווחים פוליטיים בדרכים מלוכלכות.
ולעיקר העניין, לדעתי בעת כזאת מי שראוי לגינוי הוא הממסד שרואה יום יום דם יהודי נשפך כמים ושותק - הוא זה שאשם בתופעה זו. הוא זה שאשם בזה שהנקמה יוצאת מליבם של יהודים שכואב להם.
אם ראש הממשלה יוצא לנחם את בני משפחת דאוובשה והנשיא בעקבותיו, ועוד כמה אישי ציבור ויפי נפש למיניהם, איפה הם היו לפני שבוע כשדרסו יהודים? איפה הם היו כשחטפו נערים? איפה הם נמצאים כל יום כשזורקים בקת"בים על יהודים בכבישים? למה לא מכנסים קבינט כשיהודי נהרג? לא ראינו את נכבדי המדינה באים לנחם או לאחל רפואה למשפחות יהודיות רבות שנפגעו. כשיהודי נהרג לא עושים כנס צעקני בכיכר רבין או במקום אחר עם סיקור תקשורתי מלא.
כל זה אשמה כבדה המוטלת על השלטון והיא חשבון הנפש שצריך לעשות, המחנכים עושים את עבודתם נאמנה הממסד שצריך להגן על חיי היהודים הוא זה שחוטא, הן במה שהוא מאפשר לתופעת השוליים של ההומואים לתפוס מקום יתר על המידה, והן במה שהוא מפקיר את בטחון היהודים ומתייחס בשוויון נפש להרג יהודי ובוודאי לא באותה חומרה.
לסיכום אעיר, שמי שחשב שהרב בני לאו באמת חושב שהוא צריך לעשות חשבון נפש או שהמחנכים צריכים לעשות חשבון נפש אינו אלא טועה. זו רק מליצה יפה לפתיחה. סיום דבריו הם שכל החשבון נפש הזה מכוון לפלג אחר בתוך החברה או למחנך אחר, לרב אחר. כל דבריו היו רק הרמה להנחתה, רק הכנה לדברי ביקורת ובלע על הרב יצחק גינזבורג והרב דוב ליאור, אותם הוא מאשים בכל הרשעה של החברה, אותם הוא מאשים בכל ההאשמות, וביחס אליהם לא צריך לדבר בכבוד וכמובן שאין מה לחשוש שאם הוא יוקיע את דעותיהם זה יגרום לאלימות. פה הותר רסן הלשון. אלו דברי צביעות ושקר! משנתו של הרב יצחק גינזבורג מלאה באהבת ישראל ובכבוד האדם. נכון שהוא לא מלקק את פצעיו של הממסד כמו הרב בני לאו והוא לא מתבייש להעביר ביקורת על הממסד. את מה שפלגים מסויימים עושים לרב בני לאו עושה הוא לרב גינזבורג. אותה דמוניזציה שמושלכת עליו הוא רוצה להסיר מעליו וזורק אותה על רב צדיק וקדוש ממנו. הרב גינזבורג מעולם לא השיב מלחמה שערה. הוא מכיר את מאמר חז"ל שיש רשע שהשעה משחקת לו והוא כופף את ראשו ונותן לגל לעבור. אשרי מי שחושדים בו ואין בו אשריך רבי יצחק גינזבורג שנתפסת על דברי תורה אוי לך...
ועוד נקודה קטנה ביחס למצעד המדובר. אני מאוד מתפלא מכך שמפריע לחברה המקולקלת הזאת שקוראים למצעד הזה מצעד התועבה, ולא מפריע להם השם מצעד הגאווה. הרי הביטוי תועבה הודבק למעשים אלו על ידי התורה. תועבה היא טומאה רוחנית ועליה נאמר שה' שוכן עם ישראל בתוך טומאתם אפי' אם הם עושים תועבות, וה' מיצר על כך, ואפי' מגלה את עם ישראל מן הארץ, עדיין הוא שוכן איתם בתוך טומאתם, ואילו על הגאווה נאמר בגמרא שה' אומר אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת אותו אומר ה' אני לא יכול לסבול. אז למה הם קידשו את הגאווה וקראו למצעד שלהם בשם הזה? ומה טעם התנגדותם הרבה לקרוא לכך בשם תועבה. האם הם מעדיפים שה' לא ישכון בתוכם? ולכן מעדיפים את הגאווה על התועבה?!
הכותב הוא חבר הנהלת תנועת דרך חיים וראש הכולל במערת המכפלה