עם תחילתו של זמן אלול, יתמלאו מחדש ספסלי בתי המדרש ואלפי בחורים נרגשים ישובו אל הישיבות לשקוד על תלמודם.
בין התלמידים אשר יפתחו את שנת הלימודים, יחזרו בחורים משירותם הצבאי לשלב השני של לימוד התורה, רבים יגידו שהלימוד שאחרי הצבא הוא טוב יותר. הבחורים התבגרו, טעמו מן החיים שבחוץ, הבינו את נחיצות התורה בחייהם וכעת הם פנויים ונכונים לשקוד על לימודם.
יתכן ויש אמת בדברים הללו, אך כמו תמיד לא כולם שווים. לבתי המדרש יגיעו גם בחורים בוגרי צבא, שהחזרה לישיבה נעימה להם, אך לא קלה בכלל.
תקופת הצבא זכורה להם דווקא באופן חיובי, הם גילו בעצמם כוחות חיים ששימחו והפרו אותם, והחזרה לעולם של לימוד והתכנסות לא פשוטים בעיניהם.
הם מבולבלים מאד, מרגישים את הצורך 'לעשות משהו' ולא יודעים לאן לנתב את הכוחות, מי שכבר מעז לחשוב על עשיה כלשהיא, מקבל הערות על חוסר הרצינות שלו בלימוד.
צריך להבין, הלימוד קשה להם, הם לא רוצים להיעדר מהישיבה או מבית המדרש, אך גם לא מצליחים להישאר בתוכו. הם לא עצלנים, להפך הם ממש רוצים לתרום ולתת כל שביכולתם, אך מתקשים לעשות כן בעולם של לימוד.
בנוסף לכך, בליל הגילאים של התלמידים בישיבה גורם להם לחוסר סבלנות, הם חשים רדידות מול הבדיחות של החבר'ה הצעירים יותר, הם נמצאים במקום אחר כבר. הם במחשבות על הקמת ביתם, מתכננים את הדייטים שלהם ואת אפשרויות הפרנסה העתידיות, וממש לא מתאים להם לספק תירוצים לבחורים משיעור א' למה הוא חותך ביום חמישי בצהריים.
אני מבקש מהרבנים היקרים, תנו עיניכם בבוגרי הצבא. שמעו את מצוקותיהם. תנו להם כתף, אוזן קשבת וסולם להיאחז בו. חלקם מרגישים מרוחקים עד שהם מתרחקים גם מהשיח עם הרב שלהם, מתוך חשש שינזוף בהם על ההיעדרויות או לא יבין אותם. פנו אליהם אתם, תיזמו אתם את השיחה הנעימה והמסייעת.
אני בהחלט מודע לכך שהישיבה היא מסגרת. מסגרת לימודית, מסגרת עם מחוייבות למדינה, ומי שלא מתאים לו מוזמן לחזור לצבא, אך אל תמהרו לנופף באיום 'אז תחזור לצבא'. הם לא רוצים לחזור לצבא. הם רוצים למצוא את השביל הנכון בנתיבי התורה. תהיו שם איתם, תעזרו להם למצוא את הדרך.
ואתם בוגרי צבא יקרים, אל תשאירו את כל הבילבול בתוך הלב שלכם. גשו לרב, שתפו חבר, אפילו חבר גדול, שהיה שם פעם. לאט לאט אתם תמצאו גם את השביל הנכון שלכם, אל תוותרו על שנים חשובות מהחיים שלכם. יש לכם חיים לבנות.
תגובות והארות ניתן לשלוח ל: azarlez@gmail.com