דברי אלו נכתבים מתוך כאב גדול ואני מתנצלת מראש ומבקשת סליחה מחברתי לדרך, רינה אהרונוב -אריאל וממשפחות שכולות באשר הן.
מעיין הבתולים הוא שמו של סרט בבימויו של הבמאי השוודי אינגמר ברגמן. זהו סרט בשחור לבן שהתפרסם בשנות השישים. הסרט מתאר סיטואציה בה משפחה דתית (נוצרית /פגאנית) שולחת את הבת הטהורה והצדיקה שלהם בשליחות דרך היער לכפר אחר . כמו באגדת כיפה אדומה, פוגשת הנערה התמימה בזאבים. שני רוצחים נתעבים אורבים לה, אונסים אותה ורוצחים אותה. בסוף הסרט מגיעה גם נקמת אביה. הסרט מסתיים בכך שבמקום הרצח פורץ מעיין מים טהורים, ולידו תבנה גם כנסיה. עד היום אני זוכרת את תחושת הציניות שבה יצאתי מהצפייה בסרט. אונס, רצח, מעין בתולים(!) ניסי וכנסייה נבנית. יעברו שנים והמאמינים ישכחו מה ארע שם ולמה היא נבנתה.
בכל פעם שמתרחש אירוע טרור בארץ, אני נזכרת במעין הבתולים של היוצר הגאון הזה.
כי הנה שולף ראש הממשלה את השפן מהכובע ומאיזו תכנית מגירה סודית ישלפו 42 בתים ויבנו שכונה על שם הלל יפה אריאל הי"ד. בנות צדיקות יכתבו עבודות על שמה ונשים יקדישו לה תפילות והופעות. זה יפה וזה מחמם את הלב- וזה צורם!!!
אנחנו מסתובבים בארץ ומוצאים את מאחז עוז וגאון על שם שלושת הנערים, מעינות על שם נרצחים וישובים על שם נופלים.כל פעם מחדש אני חושבת על מעין הבתולים.
בארץ למודת גרוש ופינוי כארצנו, גם אנדרטאות וישובים לזכר נופלים לא שורדים. אני עוד זוכרת את צחי הנגבי כשהיה עוד סטודנט באוניברסיטה, כשהוא התמקם עם חבורת סטודנטים על האנדרטה בעיר ימית. כבר שכחתי לזכרם של אלו נופלים. את האנדרטה כבר מזמן העתיקו למקום אחר. גורל דומה ארע לישוב נתיב העשרה, ישיבת ימית שהפכה לישיבה בנווה דקלים- ונהרסה, ועוד היד נטויה. בסופו של דבר, אנדרטאות, ישיבות, בתי כנסת וישובים לא מחזיקים מעמד בארצנו המתחדשת הרבה שנים. סליחה על הציניות.
מהאזרחים הצורכים תקשורת נחסך מבטם הרצחני המפלבל של הרוצח באשר הוא. את המבט הרצחני אולי רואה הנרצח. בסרט אפשר לשחזר, אולי. ברוב המקרים ההורים והמשפחות השכולות לא קוראים לנקמה. אנחנו מקפידים לרשום אחרי שם הנרצח- ה' יקום דמו. כלומר- לא אנחנו ננקום אלא ה'.
בהלכה היהודית כתוב שקבורת הרוגי מלכות היא לא קבורה רגילה בתכריכים. הרוגי מלכות קוברים כשהם מגולים, כדי שהבאים ללוות את ההרוג יזדעזעו מהמראה וידרשו נקמה.
לא שאלנו ולא שמענו מה היו מבקשים להם הרוגי המלכות להשקטת נפשם. הפכנו לעם סטרילי שבקושי הורס בתי מחבלים ושולל מהם במאוחר מדי רישיונות עבודה.
במציאות הסהרורית בארץ, בה הממשלה מדברת על שתי מדינות לשני עמים, כשהיא לא בטוחה שתשאיר על כנם אלפי בתים ביהודה ושומרון, מה אכפת לערבים שנבנות 42 יחידות דיור בשכונה כמו החרסינה? מבחינתם הם יגישו בג"צ, וכשם שיהרסו את הבתים בעמונה גם גורל הבתים בחרסינה יהיה דומה. חורבן.
הפתרון לטרור מבחינה ממלכתית ומדינית נמצא כתוב בספר שמואל-מלכים. מלכי ישראל ידעו להלחם ולנקום. כבר מזמן היינו אמורים לגרש ממקומם שכונות וכפרים ערביים שיצא מהם מפגע, למען יראו וייראו. שרי הביטחון שלנו, גם כשהם מתחלפים , יודעים לפרק את מאחז גאולת ציון, לפרק בתי כנסת על שם נרצחים ולהכניס מאחורי סורג ובריח נערי גבעות.
בשום פנים ואופן אינני קוראת לנקמה פרטית של יחידים. אני מאמינה שצה"ל והמשטרה אמורים לאכוף את החוק ואת חוקי הענישה. ענישה קולקטיבית בצבור שתומך בטרור.
בסתר ליבי אני חושבת, שמוזר מאד למצוא בפייסבוק רשימה כל כך גדולה של עצורים מקרב הנוער בהתיישבות שהם בהרחקות ומעצרים- כאילו הם האויב של מדינת ישראל, בעוד שהרוצחים האמיתיים הפוטנציאליים מסתובבים חופשי.