הברכה של עומר אדם: מי מחליט מהו קידוש השם?

עומר אדם שוב קידש שם שמים ברבים, אך עדיין יש אנשים שרואים בכך צביעות, זילות ותרבות קלוקלת של הדור הנוכחי. אם רק לעומר אדם היה מבטא יידישאיי והיה נוהג לסלסל פחות, הכל היה זך וטהור - ממש כמו פעם

חדשות כיפה גלעד כהן, חדשות כיפה 19/07/19 10:37 טז בתמוז התשעט

הברכה של עומר אדם: מי מחליט מהו קידוש השם?
לא נכס, לא צאן ולא קידוש השם, צילום: פלאש 90, משה שי

כמעט ולא קיים איש מהציונות הדתית שלא מזמזם לו בלבו, גם בימינו אנו, את שיריהם של נעמי שמר, אריק איינשטיין או מאיר אריאל. כמעט ואין איש מהציונות הדתית שלא מכיר את התכנית המיתולוגית של גלי צה"ל – 'ארבע אחר הצהריים' עם כל הקלאסיקות הישראליות. אנחנו אוהבים את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה ומעריכים אותם, כאילו היו לקוחים מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים.

אני די בטוח שגם הרב אלי קפלן שפרסם מאמר בשם 'ההופעה של עומר אדם – ההפך מקידוש השם' מכיר היטב את 'סימני דרך', את 'סע לאט', את 'נשל הנחש' ואת שאר נכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית. אולם, הרב קפלן לא מרגיש בנוח כאשר מכנים את ברכת "שהכל" של עומר אדם בהופעה מול 50 אלף איש - קידוש השם.

"כל הכבוד לעומר אדם על כך שברך שהכל על כל מים. האם זה אמיתי?" שואל הרב אלי קפלן במאמרו. "האם הוא תמיד מברך ומתפלל? אינני בטוח", ממשיך קפלן ומוסיף "מי שרוצה להבין בתמצית את הבעיה התרבותית - האמונית שאנחנו בתוכה-יסתכל על התגובות לתופעה ושמה 'עומר אדם'", כך כותב הרב אלי קפלן, בזלזול רב על מעשיו הצבועים לכאורה, של הזמר הצעיר בן ה-25.

אין לי ספק שהרב אלי קפלן מכיר את הסיפור על הנער, החליל ויום הכיפורים. אותו נער, שלא ידע קרוא וכתוב, ובאמצע תפילת מוסף של יום הכיפורים, כאשר חש צורך עז לשאת תפילה העז לחלל בחליל בבית הכנסת, באמצע התפילה. תגובתו של הבעש"ט, כך על פי הסיפור הייתה: "בקולו של החליל העלה נער זה את כל התפילות אל השמים והקל עלי את שליחותי".

הסיפור המרגש ומעורר ההשראה הזה, סופר בכל פעולת בני עקיבא ובכל אולפנה או ישיבה תיכונית. אך האם המחנכים והמחנכות, המדריכים והמדריכות באמת מאמינים שיש בכך כוח? בלחלל בחליל ביום הכיפורים? מה הם היו עושים אם וכאשר תלמיד היה פוצח בסולו גיטרה באמצע תפילת יום הכיפורים בבית מדרשם? לא בטוח שהיו מגיבים כמו הבעש"ט.

אז נכון שהלבוש, ההופעה והשירים של עומר אדם אינם עומדים בדרך ההלכה, אך גם שיריה של נעמי שמר ("כשאת לובשת את השמלה האדומה, אז בבניין לפתע צומחת עוד קומה"), או שיריו של אריק איינשטיין ("אבל יותר מכל אוהב הוא לכופף בננות"), או אפילו בשיריו של מאיר אריאל ("חתיכות רבות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנאל"), ניתן למצוא לא מעט אלמנטים לא כשרים. אבל אותם אנחנו אוהבים, כי הם, הם ארץ ישראל הישנה והטובה. אז הרי בתקופתם, לא הייתה תרבות רעה, אז לבוש היה לבוש, ותרבות הייתה תרבות. היום הכל זבל מזרחי.

גם אני אישית לא משתגע מכך שזמר כמו עומר אדם יכול לשיר באותה ההופעה שיר כמו "אין מה לעשות איתה, היא רק רוצה לרקוד" ומיד אחריו לשיר שיר שהפזמון שלו לקוח מקידוש השבת. גם אני לא אוהב את התרבות המעורבבת הזו, שבין קודש לחול שעלולה לגרום לזילות במסורת ישראל ובהלכה עצמה.

אך, האם לא מעט אור דוחה הרבה מן החושך? מדוע אי אפשר להודות שהיה רגע אחד קטן, אולי אפילו קטנטן בהופעה לא צנועה של עומר אדם בו נעשה קידוש השם? אולי רק בגלל שזה לא הנכס, לא הצאן ולא הברזל שרבים במדינת ישראל רוצים שישתרש בתרבות הישראלית.
 
במאמר אחר אגב, של אותו הרב אלי קפלן נכתב, "מי שיודע לחבר בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, יידע גם לחבר בין הכוחות השונים הקיימים בתוכנו. כי אי אפשר באמת לחבר בין העולם הרוחני למעשי ללא חיבור בין המחנות השונים". הלא כן, הרב אלי קפלן?

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן