הסערה הציבורית שפרצה לאחר חסימת רכבו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק בידי פעיל הימין מרדכי דוד, והוויכוח החריף שהתפתח סביב הגינויים וההצדקות למעשה, הובילה את מנחם קלמנזון לפרסם דברים חריגים בנוקבותם. קלמנזון, מגיבורי אירועי 7 באוקטובר ואיש חינוך, הבהיר כי נמנע זמן רב מלהיכנס לוויכוחים מסוג זה, אך חש שהפעם לא ניתן עוד לשתוק.
מעשים אלימים הפכו לערך
בפוסט בפייסבוק, ציין קלמנזון כי ככאיש חינוך הוא האמין תמיד שיש להיאבק בתופעות בזויות באמצעות עשייה חיובית ולא דרך עימות עם אנשי קצה. אלא שכאשר מעשים אלימים הפכו לערך, לסמל גבורה או לביטוי של "רוח העם", נחצה בעיניו קו אדום. קלמנזון הודה מראש כי דבריו יכעיסו רבים, מכל המחנות, וכי יטענו נגדו שאין מקום להשוואות או ליצירת סימטריה. עם זאת, הוא הדגיש כי מאבק על העם מחייב גם אומץ מוסרי, ולא רק נאמנות מחנאית.
מנחם קלמנזון, צילום: צילום מסך, סנטרל הפקות
בדבריו הוא לא התעלם מהצביעות שבשיח הציבורי, אלא הזכיר כיצד אלימות פוליטית משמאל זכתה בעבר להלבנה - החל מחסימות כבישים ופגיעה באזרחים, דרך התנכלויות לנבחרי ציבור ובני משפחותיהם, ועד לגיבוי שקיבלה מחאה אלימה מצד גורמי אכיפה, משפט ופוליטיקה. עם זאת, הוא הדגיש כי העובדה שהייתה אלימות בעבר אינה מכשירה אלימות בהווה, וכי שום עוול קודם אינו הופך מעשה אלים למעשה מוסרי.
האנשים הערכיים שנותנים לגיטימציה לאלימות
קלמנזון הזהיר כי אלימות בתוך העם לא איזנה דבר, אלא חזרה תמיד בעוצמה גדולה יותר, מצד לצד, וחוזר חלילה. הניסיון להצדיק מעשה אלים כתגובה "אותנטית" למעשה אחר, כתב, לא הוביל לאיזון אלא להידרדרות מתמשכת. הוא אף שיתף כי גם הוא עצמו התעמת בעבר פיזית עם גורמים שבאו, לדבריו, להתסיס ולסכן את היישוב עתניאל, אך הקפיד להבחין בין צורך נקודתי לבין אידיאל. מול העם, כתב, הוא ביקש להיות חכם ולא רק צודק.
מרדכי דוד צילום: Chaim Goldberg,Flash90
אחד המוקדים המרכזיים בדבריו היה הביקורת על אנשים ערכיים, שלעולם לא היו נוקטים אלימות בעצמם, אך נתנו לה לגיטימציה כאשר בוצעה בשם "הצד שלהם". קלמנזון הסביר כי הכעס העמוק הקיים אצל רבים על הנהגה, מערכת המשפט או אנשי הקצה של המחנה השני, יצר פיתוי להכתיר כגיבור את מי שמוכן לפרוץ גבולות במקומנו. כך, לדבריו, אנשים חמושי מצלמות ורודפי לייקים הפכו לסמלים, אף שמדובר היה בפורקן רגשי נמוך שאין בו לא דרך ארץ ולא רוח גדולה.
הגרוע מכל - הצדקת האלימות בשם התורה
קלמנזון הזהיר במיוחד מפני הצדקת אלימות בשם התורה, וקבע כי מדובר בחילול השם. דרך סיפורי המקרא הוא הדגיש כי עם לא נבנה מקידוש מריבה אלא מיכולת להחזיק בדעות עמוקות בלי לפרק את האחווה. מותר היה, לדבריו, להיאבק ולהפגין ואף למחות בתקיפות, אך מחאה לא הייתה פגיעה מכוונת באדם אחר, וגם כאשר הייתה הפרת סדר - הייתה צריכה להיות נכונות לשאת במחיר.
קלמנזון חתם במסר חד על רקע האירועים האחרונים. מי שלא היה מסוגל לעמוד על עמדותיו בלי לקדש אלימות ומריבה, כתב, מוטב שיידום. ולנוכח מי שמיהר להכתיר מעשי קצה כגבורה, הוא הזכיר כי עמידה מול בני עמך חמוש במצלמה אינה גבורה, וכשמעשים כאלה מוצגים כביטוי לרוח העם - הם אינם מרוממים אותה אלא מבזים את הגיבורים האמיתיים.