עצרת החטופים שנערכה הערב (שבת) בשער הנגב, הייתה לא רק אחת הדרמטיות שנראו מאז תחילת הלחימה - אלא גם הקרובה ביותר פיזית לעזה. ברקע דיווחים על ימים קריטיים לקראת עסקה אפשרית, עמדו בני המשפחות אל מול הקהל והשמיעו קריאה ישירה למקבלי ההחלטות: "החזירו את כולם בהסכם אחד, ללא שלבים".
"ימים קריטיים בצומת שלא תחזור שוב"
לישי מירן-לביא, רעיית החטוף עמרי, נשאה דברים בנאום משותף עם אביטל דקל-חן: "אנחנו בימים קריטיים בצומת שלא תחזור שוב. בין ייאוש לתקווה. בין הרצון לשמור על נפשנו לרצון לחלום ולקוות. חמישים עולמות. ארבעים ושמונה משפחות. רשימה אחת. הסכם אחד. אני מקווה כל כך שלא נתאכזב שוב. שהילדים של כולנו יוכלו לישון בשקט. שרוני ועלמא שלי יקבלו את אבא שלהן בחזרה".
אביטל עצמה, שנאלצה להסביר לבנותיה שאביהן לא חוזר בעסקה הקודמת, שיתפה בכאב: "מי האמין שבדבר הכי אכזרי שידעה מדינת ישראל, יעמידו אותנו בתור ויגידו מי יזכה להיות ראשון ומי יתבשר שהוא האחרון. הילדים האלה נאלצים לעמוד מול בשורות שאפילו אנחנו לא מצליחים לשאת. אני כאן בשם כל הנשים שנלחמות — לא כי הן רוצות להיות גיבורות, אלא כי אין להן ברירה".
שלמה אלפסה גורן צילום: ארז וולך
בין הדוברים היה גם שלמה אלפסה גורן, בן דודה של מיה גורן שהושבה לקבורה: "כמה חשוב שיהיה קבר. החזרתה של מיה נתנה לנו הזדמנות לשקם, אבל זה לא סגר את המעגל. זו רק אבן אחת בחומה. והחומה הזו, שמחזיקה אותנו, עומדת להתפרק. לכן אני כאן עד אחרון החטופים. למלחמה הזו יש כישלון מרכזי: למה הם עדיין בעזה?"