עומרי פלד איבד את אחיו במלחמה: "חשבתי שזה יפרק לנו את הזוגיות"

השכול, כך אומרים, לא נגמר בהלוויה. הוא נכנס הביתה, משתלט על השגרה, שוחק את כוחות הנפש. לעיתים הוא מביא עימו לא רק כאב עמוק, אלא גם פערים חדשים בזוגיות - בדיוק במקום שבו הכי זקוקים לקרבה, לתמיכה, למישהו שיחזיק אותך. איך אפשר להכיל יחד אובדן עצום כל כך, בלי לאבד בדרך את החיבור בינך לבין בן הזוג?

עומרי וניצן פלד מכירים מקרוב את הדילמה. אחיו של עומרי, יותם יצחק פלד ז"ל, נפל בקרב ברצועת עזה באוגוסט האחרון, בעת פעילות מבצעית בציר נצרים. "יותם היה בן אדם עם לב ענק", מספר עומרי. "היה בצבא 14 שנים. תמיד דאג שכולם יהיו בסדר ותמיד היה מכניס אור לכל מקום. ככה היה גם כאח - קרוב מאוד אליי ואלינו כמשפחה".

"פחות הראתי רגשות. ניצן רצתה לדבר ולשתף, זה יצר בינינו פער"

המכה שנחתה על בני המשפחה טלטלה את עולמם. אבל גם בתוך הזוגיות של ניצן ועומרי, נשואים חמש שנים והורים לילדה קטנה, נכנסו פתאום סדקים חדשים. "כל אחד הגיב לזה אחרת", מודה עומרי בכנות. "אני פחות הראיתי רגשות, פחות דיברתי. ניצן, לעומת זאת, כן רצתה לדבר, לשתף. זה יצר בינינו פער. פתאום נהיה מין ענן כזה שאנחנו לא מדברים עליו באמת".

יותם יצחק פלד ז"ל צילום: דובר צה"ל

"התחלתי לשאול את עצמי: אולי אני לא האדם הכי קרוב אליו?"

ניצן הרגישה היטב את אותו ענן. "הדבר שהכי היה לי קשה זה שראיתי איך הכל ממשיך להתנהל כרגיל, ולא הבנתי איך. הם היו כל כך קרובים, ופתאום הכול שקט. אני מכירה את עומרי כבן אדם מאוד רגיש ופתוח - ופה הרגשתי שאני לא מצליחה להגיע אליו, לא מצליחה לעזור לו לשחרר. זה הרחיק. התחלתי לשאול את עצמי: אולי אני לא הבן אדם הכי קרוב אליו, אולי אני לא מצליחה להיות שם באמת בשבילו".

אמנם עמרי איבד אח, אבל גם את איבדת גיס. הרגשת שיש לך מקום לכאוב בעצמך?

"מול עמרי פחות הרגשתי את זה", משיבה ניצן, "הוא יודע כמה אני אוהבת את יותם. תמיד הייתי מדברת עליו. עם המעגל הרחוק יותר זה אולי מרגיש פחות נוח, אבל עם עומרי אני מרגישה מאוד בנוח".

השניים החליטו לא להניח את האתגרים האלה בצד אלא להתמודד איתם, וכך החלו להגיע למפגשים של עמותת "משפחה אחת". "זה טיפול זוגי קבוצתי", מספרת ניצן, "אנחנו נפגשים עם עוד זוגות שעוברים בדיוק את מה שאנחנו עוברים, ואתה קצת מקבל פרופורציות. ביום יום אתה לא פוגש אנשים במצב שלך. במפגשים האלה אתה מבין שכולנו באותו חרא. זה קצת יותר מקליל ומרגיש בנוח לפתוח ולשחרר ולדבר".

משפחת פלד צילום: פרטי

השכול זולג לתוך כל תחום בחיים

"השכול זולג לתוך כל תחום בחיים. לארוחת הערב, לחדר השינה", מסבירה מרב עוזיאל-וורקנך, רכזת טיפול בעמותת משפחה אחת, הארגון הלאומי לטיפול במשפחות שכולות בישראל. "במקרים רבים בן הזוג החי את השכול מתרחק, והצד השני לא מבין למה. במרחב הטיפולי, הזוגות לומדים לזהות את התחושות האלה ולמצוא דרכים להתקרב מחדש".

מלבד הטיפולים הקבועים, מפעילה העמותה ריטריט זוגי אחת לכמה זמן - יומיים אינטנסיביים שבהם מתכנסים זוגות המתמודדים עם שכול כדי ללמוד, להתקרב, לדבר. "היינו כבר בשני ריטריטים", מציינת ניצן. "במפגשים האלה סוף סוף יש מקום לדבר על זה, לפתוח. אנחנו מגיעים עם הכנה רגשית. זה לא כמו בבית, שצריך ליזום שיחה כזו. פה אתה בא בשביל זה. פוגשים עוד זוגות באותה סיטואציה ואז אתה מבין: אתה לא לבד. כולם חיים את אותם דברים".

"זה תקף אותי כשקיבלנו את הבשורה: איך נצליח לשאת את זה?"

במהלך הריטריט משתתפים הזוגות בסדנאות שונות: "יש סדנה שבונים משהו פיזית, להמחיש איך משהו נשבר ואיך מחברים אותו בחזרה. ויש גם זמן אישי - רק שנינו, בלי טלפונים, רק לדבר. וגם שאלות ששואלים אותנו שבחיים לא היינו שואלים אחד את השני לבד. זה מציף דברים שלא עלו קודם".

כמו מה למשל?

עכשיו עומרי משיב: "באחת הסדנאות ניצן סיפרה שהיא פחדה שהאובדן עלול לפרק את הקשר שלנו. אני לא ידעתי את זה. בכלל לא חשבתי על זה, ידעתי שזה לא הכיוון. הפתיע אותי לשמוע את זה".

ניצן מסבירה: "זאת לא הייתה מחשבה עמוקה, זה היה יותר פחד שתקף אותי ממש כשקיבלנו את הבשורה. איך נצליח לשאת את הדבר הזה? זה הולך לשנות את עומרי ואותי? איך זה ישפיע עלינו, הבובמה הזאת? אז כן, המחשבה הזאת עלתה לי לראש, אבל היום זה לא שם".

להפך: שניהם מודים שלמרבה הצער, דווקא בנסיבות האלה, הטיפולים הצליחו לקרב ולחזק את הקשר שלהם. "זה עוזר לנו מאוד", אומרת ניצן. "זה זמן בשבילנו, זמן להיות יחד, בלי השגרה שמושכת כל אחד למקום אחר. וזה נותן כלים איך לדבר, איך להבין אחד את השני. זה מחזק". עומרי מוסיף: "כשאתה שומע את האחרים, אתה מבין שאתה לא לבד, וגם שאתה לא חייב להתמודד לבד מול בן הזוג. אתה מבין איך לדבר על זה, איך לשתף, גם כשזה קשה".

עמרי עם אחיו יותם ז"ל צילום: פרטי

"יותם תמיד שם במחשבות הקטנות"

"יותם תמיד איתנו", מסכם עומרי. "אני משתדל לחיות לפי מה שהוא היה - לעזור, להיות טוב לאחרים. גם בדברים הכי קטנים. אם מישהו נתקע, אני יודע שיותם לא היה חושב פעמיים. אז גם אני מנסה לפעול כך". ניצן מחזקת: "במחשבות הקטנות הוא תמיד שם. היינו עכשיו בחופשה משפחתית וכל הזמן חשבתי איך זה היה אם הוא היה איתנו", ועומרי נזכר: "כשהיינו צריכים לעשות מנגל, ישר חשבתי עליו - כי הוא תמיד היה קופץ ועושה".

החיים, הם מודים, לא חזרו להיות כמו שהיו ולא יהיו. אבל בתוך הכאב, הם בוחרים להמשיך - ולהמשיך יחד. "כולנו מנסים להתקדם", אומרת ניצן. "אבל תמיד הוא איתנו. תמיד אנחנו מדברים עליו, חושבים עליו. וזה חלק מהחיים שלנו עכשיו. חלק מהזוגיות שלנו עכשיו".