ראיון הרב איתמר אלדר לא מתרגש מהביקורת: תפילה ללא מחיצה היא לא איסור הלכתי

בצל יום הכיפורים תשפ"ג והמחלוקת הנוראה שליוותה אותו ואחרי פסיקת בג"ץ שדחתה את עמדת עריית תל אביב לאסור העמדת מחיצה במרחב הציבורי, ביום הכיפורים האחרון התקיימה תפילה בכיכר החטופים - תפילה משותפת של מטה משפחות החטופים, ישיבת אורות שאול בדרום תל אביב וארגון צהר. בשיחה משותפת עם "חדשות כיפה" מספרים הרב איתמר אלדר, ראש הישיבה ומוביל התפילה ומירה לשם, מפיקת התפילה, על הארגון, ההחלטה לוותר על המחיצה והאופטימיות איתה יצאו מהאירוע המרגש.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאמוריה זעירא על סערת יום כיפור: "בשביל זה באתי לתל אביב"

  11/10/24 10:45

במסגרת המניין המשותף התקיימו תפילת כל נדרי ותפילת ערבית בערב ביום הכיפורים, וביום הכיפורים עצמו התקיימה תפילת נעילה. במתחם התפילה לא הוצבה מחיצה, אבל המרחב היה מחולק לעזרת גברים, עזרת נשים ועזרה משותפת. לפי ההערכות המארגנים, הגיעו כ-2,000 בני אדם להשתתף בתפילה. "הרגשתי שלא יכול להיות שביום הכיפורים הזה לא תהיה תפילה ותקיעת שופר בכיכר החטופים. קראתי למקום הזה בתפילה 'לב העולם', עם כל הכאבים, הגעגועים והצרות שמרוכזות בו", מסביר הרב אלדר. "בשנה שעברה, בלי קשר לשאלה מי אשם, התוצאה הסופית הייתה שתפילה פוצצה. הרגשתי שזה קטרוג גדול בשמיים וממש ייחלתי לתפילת תיקון. אני מודה להשם שזה התרחש".

הרב איתמר אלדר: "מחיצה ברשות הרבים היא לא איסור הלכתי מובהק אלא מסורת"

אחת הסוגיות שליוו את ארגון המניין הייתה המחיצה. כאמור, בסופו של דבר הוחלט שהתפילה תהיה בהפרדה אך ללא מחיצה ועם עזרה משותפת, והרב אלדר מסביר את השיקולים ההלכתיים שעמדו מאחורי ההחלטה. לדבריו, לעומת בית הכנסת, במרחב הציבורי לא קיים חיוב הלכתי על מחיצה אלא מדובר במסורת שהתקבעה. "לית מאן דפליג על זה, ודיברנו על זה גם עם רבנים אחרים". לדבריו, "הגענו למקום בחברה הישראלית שהסיפור של המחיצה הוא סלע מחלוקת. אם זה היה דבר הלכתי מובהק, עם כל הרצון שלנו לתפילת ביחד לא היינו עוברים על ההלכה כי זאת תהיה מצווה הבאה בעבירה. כיוון שהדבר הוא לא איסור הלכתי מובהק אלא מסורת, הכרענו שעדיף לוותר על המחיצה ברשות הרבים ולא לוותר על התפילה המשותפת. למרות פסיקת בג"צ הרגשנו שבנקודה הזו לצערנו אי אפשר להעמיד מחיצה וצריך לוותר. וזה ויתור, כי באמת הייתי מעדיף להתפלל עם מחיצה".

הרב איתמר אלדר, צילום: ישיבת אורות שאול

מירה מבקשת את רשות הדיבור. "אני לא רוצה לקרוא לזה ויתור, אני רוצה לקרוא לזה בחירה. לא עשינו ויתור, עשינו בחירה". הרב איתמר מחדד: "בחרנו לוותר". מירה מסבירה: "בחרנו ללכת למציאות שבה יתאפשר לקיים את התפילה באופן שהלבבות יהיו פתוחים. הייתה פה בעיה, והיינו צריכים לרצות את חברינו. לרצות את חברו זה תהליך. כל מחנה הלך לקצה, ולכולם קשה. זה לא שיש פה מישהו שיגיד שהוא ניצח. כל הזמן מנסים לקחת את זה לשם. לא, אף אחד לא ניצח ואף אחד לא יצא בתחושת ניצחון. יצאנו בתקווה שאפשר אחרת. המחיצה שצריך להתעסק בה היא המחיצה בינינו וצריך להעיף אותה לכל הרוחות".

"הגענו למצב שהמלחמה מתנהלת על דברים שוליים. המחיצה היא דוגמא לזה"

הרב אלדר מבקש להוסיף עם האמון שצריך להיבנות בחברה הישראלית: "הסיטואציה הייתה שכל צד אומר שאם הוא מוותר על הדבר הכי שולי אז הוא נכנע. זה לצד הפרוגרסיבי וזה לכפייה הדתית. אי אפשר לחיות ככה. יש דברים שלא מוותרים עליהם, אני מסכים, אבל הגענו למצב שהמלחמה מתנהלת על דברים שוליים. המחיצה היא דוגמא לזה. בסל התפילה יש כל כך הרבה דברים כמו רצון וכוונה וזעקה ויחד, וגם מחיצה. הרגשתי שחייבים להתחיל מנגינה אחרת, להחזיק את הלב והעיקר. לתחושתי, כל מי שהיה בתפילה הזו, יסכים שתהיה מחיצה בשנה הבאה אם אני אבקש ממנו. ברגע שבנית אמון, אפשר לחזור לחיות יחד. אני לא יודע מה משפיע בשמיים יותר. העובדה שוויתרתי על מחיצה שם, או זה שאלפיים יהודים רובם חילונים צעקו שמע ישראל".

לשם מסכמת: "אני מרגישה שקט רגע. הגענו למקום שעכשיו שנייה לנשום, לא לנוח על זרי הדפנה, אבל שנייה לנשום ולהגיד אפשר. אפשר אחרת. זה מורכב, זה מסובך, זה קשה. קשה לי להתפלל בלי מחיצה, אבל אני מרגישה שהצלחנו. ששימחנו את ריבונו של עולם, ששימחתי את עצמי. אחרי יום כיפור שנה שעברה לא הפסקתי לבכות מכאב. זה לא משנה מי צודק, משנה לאן אנחנו הולכים מפה. ריבונו של עולם אמר לנו: רבתם, עכשיו תכנסו לחדר ותצאו מחובקים. והצלחנו. יש לי הודיה גדולה על הדבר הזה".