לכל אחד יש את הסיפור ההוא על איך הוא הבין מה קורה. היו אלה ששמעו מהשכנים, היו אלה עם החבר הקצין, היו גם מי שחיכו לפושים מאתרי החדשות. והיה את יוסי אלי, כתב המשטרה של חדשות 13 שעלה על המכונית והחליט לנסוע לדרום. בלי הוראות, בלי תכנית, מבלי שיש לו מושג למה הוא מכניס את עצמו. חזרנו איתו לבוקר השבעה באוקטובר, למראות הקשים, לדאגה למשפחה ולהבנה שהוא האדם היחיד שדיווח בזמן אמת מתוך תחנת המשטרה בשדרות.
6:30 הקפה של הבוקר
בוקר שבעה באוקטובר נפתח עבור אלי, תושב מבשרת ציון, לגמרי כרגיל. בחמש וחצי הוא התעורר והתכונן לריצה הקבועה שלו בשבת. בשש וחצי, בעודו שותה את הקפה של הבוקר, הוא החל לקבל פושים על אזעקות. ואז הגיע הסרטון ההוא משדרות ששינה את הכל. "ראיתי מחבלי חמאס בטנדר בתוך שדרות, ואז הבנתי - זה אירוע אחר לחלוטין". לאלי היה ברור שהוא נוסע לשם. "חשבתי שזה פיגוע גדול, קשה מאוד, לא פלישה של אלפי מחבלים לעוטף עזה", הוא מסביר כעת, שנה מאוחר יותר.
7:00 נסיעה לשדרות
אלי כתב בוויז "שדרות" ויצא לדרך. ההחלטה לנסוע, הוא מגלה, הייתה עצמאית לגמרי. "כתבתי לעורך שלי, ליאור סמנכ"ל התוכן של חדשות 13, 'אני נוסע'. הוא כתב לי 'תיזהר'. זה מה שהוא כותב לי תמיד". אלי היה בטוח שמדובר באירוע של כמה שעות. "זה שעה וחצי נסיעה ממבשרת לשדרות. הייתי בטוח שעד שאני אגיע הכל ייגמר. אנחנו שנה אל תוך האירוע הזה - עדיין לא נגמר".
בדרך ניסה אלי ליצור קשר עם גורמים במשטרה, אך לא זכה לשום מענה. כשהתקרב לדרום החל לראות כוחות משטרה, שרק בדיעבד הבין כי מדובר ביחידת המסתערבים, החטיבה הטקטית של מג"ב. בצומת זיקים הוא נעצר על ידי קב"ט שחשף אותו למידע חדש: "הוא אומר לי 'אל תשאל, כבשו את מחסום ארז, חטפו עשרות אנשים, טבחו בחיילים'. בהתחלה אתה חושב שהוא מדמיין, ואז לאט לאט אתה רואה פצועים מפונים ממחסום ארז לכיוון הצומת, אחד אחרי השני, ועשרות אמבולנסים שועטים החוצה. צעקות, צרחות, בלגן שאתה לא יכול לדמיין לעצמך".
יוסי אלי בשבעה באוקטובר צילום: פרטי
8:55 אזעקה ראשונה במבשרת ציון
בעודו מעכל את המתרחש סביבו, החלו אזעקות במבשרת ציון, היכן שהשאיר את אשתו וארבעת ילדיו. "אשתי כל שתי דקות מסמסת לי 'מה קורה? תשמור על עצמך' ואני מסמס לה בחזרה, ופתאום אני שומע שיש נפילה במבשרת - ממש קרוב לבית שלנו". אני שואלת את אלי אם בשלב הזה הוא לא חשב לעזוב הכל ולחזור הביתה. "בטח שחשבתי", הוא משיב מיד, "אבל הם היו במקלט המוגן שלנו בתוך הבית. הבנתי שיש פה שליחות, ויחסית לכל שאר הארץ פתאום אזור ירושלים הפך להיות למקום הבטוח ביותר במדינת ישראל".
9:30 הצלם מצטרף
אל אלי מצטרף הצלם שגיא שלפר, ולאט לאט השניים מתחילים להיחשף לגודל האירוע. "הבנתי שיש בני ערובה ומחבלים מתבצרים בתחנת המשטרה בשדרות, והבנתי שאני חייב להגיע לשם. אין שום כניסה, הכול חסום. ובכל זאת, צריך להגיע לסקר, זה המקום הכי חם כרגע בלחימה". בהחלטה אמיצה, "אולי בדיעבד טיפשית", השניים מחליטים לעקוף את המחסומים דרך הוואדיות כדי להגיע לתחנת המשטרה. "היום אנחנו מבינים שהיו גם חוליות של מחבלים שניסו לרצוח ולטבוח כמה שיותר, וכנראה שגם ראינו אותם בשיחים", משחזר אלי.
10:00 נכנסים לתחנת המשטרה בשדרות
"המחזה שם היה בלתי נתפס. אתה רואה בכל רחבי העיר גופות זרוקות, שחוטות, אנשים ירויים. אחד הדברים הראשונים שראיתי היה האוטובוס של הפנסיונרים שהיו בדרך לים המלח. עשר גופות, אחת אחרי השנייה. אלי מספר שמהשלב הזה, כשהוא מוקף גופות והרס, הוא החל לעבוד על אוטומט.
אלי ושלפר עמדו להיכנס לתחנה ונעצרו על ידי שוטר שעמד בכניסה. "אנחנו פותחים את המצלמה, מתחילים לשדר ממש ליד הטנדר של חמאס, ואז ירי עלינו - בשידור חי. מתחיל צרור מכיוון התחנה לכיוון שלנו, ואז אתה מבין שאתה בכלל לא בטוח". בזמן אמת, מודה אלי, הוא לא הבין שהוא נמצא בסכנת חיים של ממש. "חשבתי שקצת יותר מסוכן מאשר במבשרת", הוא מספר, "אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך, שיורים עליי עם נשק קל ושזו סכנה ממשית לחיים".
עבר חודש מאז ה-7 באוקטובר. כאילו שזה היה אתמול. הסיוטים בלילה לא פוסקים. אני נרדם ומתעורר, נרדם ומתעורר. לא אשכח את הכניסה לשדרות וכמות הגופות הבלתי נתפסת בכל מקום. גברים, נשים, ילדים! לא אשכח שבשבעה באוקטובר שמתי בווייז תחנת משטרה שדרות. כאילו זה איזה טיול לעיר דרומית. לא שיערתי… pic.twitter.com/uhz2GmVHYX
— Yossi Eli (@Yossi_eli) November 4, 2023
במהלך הלילה הלילה שמע אלי דיווח על מחבל שהצליח לברוח מתוך התחנה. "המזל שלנו היה שלאחד הצלמים היה נשק. כל תזוזה שהייתה שם חשבנו שזה אחד המחבלים שברח. אבל תוך כדי שאתה עובד ואתה באדרנלין אתה לא חושב על הדברים האלה". גם מערכת החדשות, הוא מספר, עבדה על אוטומט. "תוך כדי אתה מקבל דיווחים על כך שחברה שלי לעבודה, חן זנדר, איבדה את אחותה נועה. אנחנו מבינים שהאירוע הזה תופס כמעט כל בית במדינת ישראל".
4:30 הקרב בתחנת המשטרה מסתיים
את 26 השעות הבאות העביר אלי במקום הזה. "גם טנקים נכנסים פנימה. יש טילים, רקטות שנופלות בתוך העיר, זירת מלחמה עם 26 מחבלים בפנים. טובחים בשוטרים, באזרחים, בכל מי שמתקרב לתחנה. עד שבארבע וחצי בבוקר הקריסו את התחנה".
כל הזמן הזה, תחת הטילים והירי, הרגיש אלי מחויבות גדולה כעיתונאי. "אני כבר מעל לגיל המילואים", הוא מסביר, "הייתי לוחם במג"ב, היום אני כבר בן 42. מבחינתי, מהרגע שיצאתי מהבית בשבעה באוקטובר ועד היום - אלו המילואים שלי. לסקר ולתעד ולהוציא את הסיפורים ההיסטוריים, מבחינתי זאת השליחות שלי. זו התרומה שלי למדינת ישראל".
לילה מחוץ לתחנת המשטרה בשדרות צילום: ללא
אני שואלת את אלי אם בדיעבד היה שווה לסכן את חייו עבור השידור הזה. "מצד אחד, לא הייתי סולח לעצמי בחיים בתור עיתונאי אם לא הייתי יוצא בשבעה באוקטובר לסקר את מה שקרה", הוא משיב, "מצד שני, הייתי נזהר הרבה יותר ולא בטוח שהייתי נכנס לתחנה. הייתי המוקד היחידי של הקרבות בטלוויזיה. ברגע שהבנתי שיש טנק בתוך התחנה ויש מסוק מעלינו שממטיר טילים לכיוון התחנה - הבנתי שאני נמצא באירוע היסטורי".
8:00 8.10 החזרה הביתה
רק אחרי כמעט 24 שעות, אלי עוזב את הדרום וחוזר לבית במבשרת ציון. בינתיים הצלם שהיה איתו כבר הספיק להתחלף באחד אחר. הדבר הראשון שהוא עושה בבית זה לחבק את אשתו ואת הילדים. אחר כך הוא ישן - רק שעתיים - ואז קם ושוב חוזר לעבודה. נוסע לקיבוצים, לשטח של מסיבת הנובה, לנחל עוז. רואה את כל הזוועות בעיניים שלו, את החפצים שהושארו ואף אחד לעולם לא יחזור לאסוף אותם.
"לא הספקתי כל כך לעבד את מה שעברתי", הוא משתף, "עבדתי מהבוקר עד הלילה כל הזמן, בטח בשלושת החודשים הראשונים. זה היה האסקפיזם שלי". הוא שומע את ההפתעה בקולי, וממשיך: "ברור שזה לא, כי אתה חוזר לאותה הטראומה, אבל ברגע שאתה עובד בלי סוף זה בהחלט גורם לך לא לחשוב על הדברים". ובכל זאת, הוא לא מכחיש, בחודש הראשון היה לו קשה להירדם בלילה.
7.10.2024 היום
לסיום אני שואלת את אלי האם היום הזה שינה משהו בעבודה העיתונאית שלו. "בטח", הוא משיב, "אני מסתכל על דברים שפעם חשבתי שהם חשובים, היום הם בטלים בשישים לעומת מה שאנחנו מסקרים כרגע. הרבה פרשיות פליליות שפתאום נראות לי קטנות, למרות שאני מקווה שבשלב מסוים נגיע למקום הרבה יותר בטוח ונצליח, כמו בניו זילנד, לפתוח מהדורה על מזג האוויר. הלוואי".