תחקיר "אנסו לי את הנשמה": הסיפורים מתלמוד התורה 'מורשה' נחשפים

קבוצת הילדים, כולם בני שמונה, איחרה לחזור לכיתה מההפסקה. בתגובה העמיד הרב את המאחרים בשורה צמודה ללוח, ובזמן שכולם רועדים, הוא עבר אחד אחד ונתן להם מכות כראות עיניו: לאחד סטירה, לשני בעיטה ולשלישי הוא נגח בראש. ממררים בבכי הם התיישבו בכיסאות והשיעור התחיל.

הסיפור הזה הוא אחד מיני רבים שהגיעו לאחרונה למערכת "כיפה", וחושפים שגרה יום יומית מחרידה בתלמוד התורה "מורשה", בה הצוות החינוכי - המורים, הרבנים והמחנכים נהגו להכות את התלמידים הרכים, והותירו צלקות עמוקות בנפשותיהם. 

בפוסט שפרסם לפני כשבוע, חשף מורדי מילר את ההתנהלות כפי שראו עיניו עת למד בתלמוד תורה באמצע שנות ה-90. אותו פוסט גרר אחריו מאות תגובות של אנשים שהביעו הזדהות לחשיפה הקשה של מילר, אך גם של כאלה שלמדו באותו מוסד באותה תקופה, והכירו את הסיפורים, חלקם אף חלקו חוויות אישיות משלהם. 

מילר, בן 31 ובעל משפחה, דוקטורנט בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון ומרצה במרכז האקדמי 'שלם' בירושלים, מסביר בשיחה ל'חדשות כיפה' כי לא חשף את החוויות הכואבות כדי לפגוע ולנקום, אלא "ממקום מפוכח ושקול". מילר עצמו, מעיד על פעם אחת בלבד שחטף מכות מאחד הרבנים במהלך שנותיו במקום, וזאת בעקבות "העבירה החמורה עד מאוד": שכחת מחברת בבית, ומדגיש: "לא מדובר ברב אחד, אלא בכמה וכמה". הוא מספר על חמישה רבנים במקום שהיכו, סטרו, בעטו ונגחו בתלמידים, אך מעדויות נוספות שהגיעו לידינו מדובר במספר גבוה בהרבה, מספר דו ספרתי. 

"אנחנו מדברים על ילדים, קטנים, שתוססים ומפריעים לפעמים. דרך ההתמודדות עם זה שם הייתה אלימות, וזה היה לגיטימי", אומר מילר. צבי (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), בוגר נוסף שלמד במקום בשנות ה-90 מדגיש: "לא ראו בנו בני אדם, אם החטיפו לך כנראה שזה הגיע לך. זאת לא 'פאלטה', זה דפוס פעולה".

באותם ימים וככל מוסד חינוך שמתהדר בתואר ''תורני'', כוסו קירותיו של תלמוד התורה במשפטים חינוכיים רבים, דוגמת "דרך ארץ קדמה לתורה", "ואהבת לרעך כמוך" ועוד, אך הצוות החינוכי של 'מורשה' לא השכיל להפנים את האמירות הללו, וכלל לא הבדיל בין שיטה חינוכית, ובין הוצאת אגרסיות על התלמידים. כולם עברו תחת ידיהם של צוות הרבנים, בין אם היית בן של רב או עוד ילד מן השורה. הדבר היחיד שיכל להציל אותך, ילד בן 6, מנחת זרועו של הרב הוא שתהיה תלמיד טוב ותשתוק. וגם בזה לא היה משום תעודת ביטוח.

כאמור, מדובר היה במספר גבוה של רבנים ומחנכים שהטילו את משטר הטרור באותם ימים על תלמידי 'מורשה', ובכל שיחה בה שוחחנו עם בוגר המקום, התגלה שם נוסף שהשתתף באירועים אלה. כיום הם כבר לא מלמדים בתלמוד התורה, הצוות והגישה החינוכית השתנו לבלי היכר, אך חלקם עדיין מלמדים במוסדות חינוך אחרים, דוגמת תלמודי תורה, ישיבות תיכוניות וישיבות גבוהות שכולם מוגדרים כ"תורניים".

"אני זוכר איך פעם הוא תפס את הבן שלו רב מכות עם ילד אחר. הוא הרים את הבן מהאוזן, גרר אותו בכוח ואז דפק לו את הראש בקיר. פעם אחר פעם אחר פעם. וזה היה הבן שלו. הבן הקטן, הילד חסר הישע, שלו"

רקע קצר למי שלא חי בירושלים בעשורים האחרונים. בשנת 1977, מספר אברכים מישיבת הדגל של הציבור הדתי לאומי, לא הסתפקו ברמה התורנית של בית הספר 'נעם' שהוקם אך לפני מספר שנים בידי אברכים אחרים מאותה ישיבה, והחליטו לפתוח את תלמוד תורה 'מורשה', בברכתו ועידודו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. תלמוד התורה ממוקם היום בגבעת שאול זאת אחרי שנדד מספר פעמים, ומתאפיין בריבוי מקצועות הקודש כמו משנה, גמרא ותורה על חשבון מקצועות החול, כך שאין לימודי אנגלית במקום. לקראת סוף שנות ה-90 הוקמה במקום גם ישיבת קטנה, כדי ליצור המשכיות לתלמידי תלמוד התורה. יש לציין שהישיבה הקטנה אינה קשורה לאותם אירועי אלימות מצד הצוות. 

"אווירה של טרור ופחד"

מתלמוד התורה 'מורשה' יצאו במשך השנים בוגרים רבים שנמצאים היום במרכז העשייה של החברה הישראלית ובנקודות השפעה ציבוריות, אך יחד עם זאת, העיסוק בפרשה והחיטוט בפצעים שהודחקו במשך שנים ארוכות, הביאו את רובם לסרב לחשיפת חלקם באירועים שצריכים לזעזע את אמות הסיפים של הציונות הדתית.

אחד האנשים שכן הסכים לדבר הוא מיכאל (מייקל) חזוני, שלמד עם מילר. בשיחה עם 'חדשות כיפה', חזוני מסכים עם הדברים שאמר בן כיתתו אך אומר כי יש לו קושי להיזכר באירועים ספציפיים מיוחדים בעיקר בגלל שמדובר היה באווירה - "אווירה של טרור ופחד".

באחת הפעמים סירב חזוני בן ה-8 להניח את העוגה שהביא לכבוד קבלת שבת על שולחנו של הרב בנימוק תמים שהוא מפחד שהרב יאכל לו אותה. בתמורה זיכה אותו הרב בשתי סטירות לחי מצלצלות וכואבות אל מול תלמידי הכיתה ההמומים. הרב לא הסתפק בכך, והעניש אותו בהישארות של שעה נוספת לבד בכיתה בתום הלימודים. 

במקרה נוסף מספר חזוני על אחד הרבנים שביקש להוכיח כי אינו מפלה בין בנו שלו ובין שאר התלמידים בכיתה: "אני זוכר איך פעם הוא תפס את הבן שלו רב מכות עם ילד אחר. הוא הרים את הבן מהאוזן, גרר אותו בכוח ואז דפק לו את הראש בקיר. פעם אחר פעם אחר פעם. אתם יודעים לאיזה גוון אדום לא טבעי, האוזן מגיעה אחרי שמושכים אותה ככה? אני יודע. וזה היה הבן שלו. הבן הקטן, הילד חסר הישע, שלו". צבי  מספר כי כל הרבנים נהגו להפגין שיוויון והיו בוחרים להכות דווקא את ילדיהם, ומספר כי באחת הפעמים אחד הרבנים הגיב למעשה שטות של מספר תלמידים, ולאחר שצעק עליהם סטר דווקא לבנו אל מול כולם.

"על זה גם יום כיפורים לא מכפר"

במהלך השנים מספר חזוני כי פגש אנשים רבים שעברו בתלמוד תורה 'מורשה' ותיארו חוויות דומות. לפני 15 שנה הוא פגש אדם שהכיר אותו מהתלמוד תורה: "אתה ממורשה? הוא זיהה אותי. כשהשבתי בחיוב הוא סיפר לי עד כמה המקום הזה פגע בו. הוא אמר ששם אנסו לו את הנשמה. אני מאמין לו. הוא לא היחיד". חזוני שמוכר מאז כבמאי ותסריטאי, אומר בכאב כי המעבר במקום קשה עליו גם עכשיו: "בכל פעם ניסיתי להתחמק, וכשלא הצלחתי, נכנסתי לבית הספר מפוחד, עצבני ועם דופק מואץ. כן. גם היום כשאני עובר שם זאת התגובה שלי". 

"אני לא חושב שהייתה הנחייה חינוכית כזאת, אלא האווירה אפשרה את זה. ברגע שיש כמה וכמה רבנים שעושים את זה, אז זה אומר שיש יותר. זה היה ידוע ולא הסתירו את זה". לא רק שזה היה ידוע לצוות, מילר בעצמו דאג לספר את זה בעודו לומד שם, ומספר הורים אף הוציאו את ילדיהם מהמוסד בעקבות זאת.

מילר מספר כי בתקופה האחרונה קיבל הודעות רבות שכללו ווידויים קשים של בוגרי 'מורשה' ובני משפחותיהם שביקשו שלא לחשוף זאת בפומבי: "אצל בוגרים רבים מהתלמוד תורה הטראומה עלתה בצורה קשה, והציפה דברים שהודחקו במהלך השנים".

"הרב הרים אותי באוויר בלפיתה מהעורף, גרר אותי עד לדלת, פתח אותה בתנופה, וזרק אותי למסדרון כשאני בוכה בטירוף"

"יש אנשים שנושאים איתם טראומות קשות של פחד ואלימות שהם ספגו, ואף אחד לא יצר איתם קשר במהלך השנים", אומר מילר בהתייחסות לטענה לפיה המקום שינה את דרכו החינוכית מאז. "נניח שנעשה שינוי בתלמוד תורה, אז אתה קודם כל צריך לתקן את מה שעשית ולהכיר בעוול שעשית, צריך לנסות ולאתר את האנשים שנפגעו, לראות איך עוזרים להם ואיך מקשיבים להם. האנשים האלה הופקרו. זה ממש "סטור ושכח". חשבון נפש לא נעשה, ואולי היום יש הזדמנות לחטא את הדברים, להבין מתי זה הפסיק ולמה, מי נפגע מזה ומה אפשר לעשות".

צבי מסכים עם מילר ומתאר בכאב: "מכעיס אותי מאוד לשמוע את אלה שאומרים שב'מורשה' השתנו ועשו תיקון. לא בגלל שזה לא קרה, אני דווקא מאמין שזה קרה, אבל אם באמת ובתמים 'עשיתם תשובה' והבנתם שעשיתם משהו לא נכון, אז יש כללים לחזרה בתשובה, צריך לעמוד מול מי שפגעת בו ולבקש סליחה. על זה גם יום כיפורים לא מכפר".

חזוני מבהיר כי הוא "חייב להשמיע את מה שעברתי, אני וחבריי. יצאנו משם מצולקים וכואבים. גם היום. כמעט 20 שנה אחר כך. על 'מורשה' מוטלת חובת ההוכחה, הוכחת השינוי. עליי מוטלת חובת הסיפור. להפיץ. אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר. ואם יש הורה אחד שהסיפור הזה יעורר אותו לפקוח עין, אם יש מורה אחד שיפוטר, או גישה חינוכית שתשתנה, ילד אחד שינצל בגלל זה - אני את שלי עשיתי".

"לאנשים האלה מגיע שיוקיעו אותם"

צבי, שלמד מספר שנים לפני מילר וחזוני בתלמוד תורה, מתאר מספר מקרי אלימות קשה, שאי אפשר להמעיט בחומרתם. "הרמתי את ידי והיא תנחת מיד", זאת השורה שאחד הרבנים היה שר לפני שהיה סוטר לתלמידים הרכים לפי צבי: "יש לי תמונה בראש. זה היה בכיתה ג', אני עם הידיים על השולחן, הראש מורכן ואני רואה רק את המשולש של הידיים. לתוך הפריים הזה נכנסת יד, היד של אותו רב, מתנדנדת לה כמו מטוטלת, והוא שר את השיר - 'הרמתי את ידי והיא תנחת מיד'. אני מריח את הבל הקפה שלו מהפה, שעד היום אני לא מסוגל להריח את זה, והוא שואל למה התחצפתי, ובום, היד נוחתת בצד אחד, והיד מתנדנדת עוד קצת ובום נוחתת בצד השני. הוא באמת היה דפוק".

במקרה נוסף, רב אחר, תפס את צבי בעורף, בין האגודל לאצבע המורה: "אני עד עכשיו זוכר את הכאב הזה. הוא הרים אותי באוויר בלפיתה הזאת, גרר אותי עד לדלת, פתח אותה בתנופה, וזרק אותי למסדרון כשאני בוכה בטירוף. ואני אומר לעצמי שאני חייב לעשות עם זה משהו. החלטתי ללכת למנהל. אני עולה למעלה לכיוון המשרד שלו, רועד, דופק בדלת ומתחיל לספר לו בבכי מה קרה. מה הייתה התגובה שלו? צרחות: 'אתם גם מתנהגים כמו חצופים, וגם רוצים שאני אאשים את המורים שלכם? תעוף מפה'. בזה זה נגמר. זה הרגיש כמו מערכת סגורה". מרב נוסף הוא חטף סטירה כל כך חזקה עד שיצא לו דם מהאף. "אלה אנשים שבינם לבין חינוך יש אפס קשר. זה אנשים שבאו ופרקו את האגרסיות שלהם על ילדים. הם החטיפו על ימין ועל שמאל", הוא אומר בקושי.

למרות החוויות הקשות, צבי כבר לא מחפש לנקום, הוא רק מבקש צדק: "לאנשים האלה מגיע לשבת בכלא, מגיע להם שיוקיעו אותם, לא יכול להיות שזה יעבור בשתיקה".

פנינו לקבלת תגובה מההנהלה הנוכחית של תלמוד התורה 'מורשה' מהם נמסר כי הם זקוקים לאישור ממשרד החינוך כדי למסור את תגובתם. במשרד החינוך לא אישרו זאת ומסרו: "הנושא הועבר לטיפול אגף בכיר למשמעת במשרד".