בעקבות פרסום דבריי בענין האפשרות לצרף לממשלה את מפלגתו של מנצור עבאס נשאלתי על ידי ידידים ותלמידים כמה שאלות נוקבות:
- האם אתה זוכר שמו"ר הרצי"ה זצ"ל התנגד להקמת ממשלת מיעוט בתמיכת חברי הכנסת הערבים?
- האם צירוף מפלגה ערבית לממשלה ראוי רק כאשר הימין צריך אותם?
- האם ראוי להתעלם מזעקתן של המשפחות השכולות המתנגדות בכל תוקף לצירוף ערבים לשלטון ומכנות את כל חברי הכנסת הערבים תומכי טרור?
להלן תשובותי:
זוכר אני גם זוכר את עמדתו של מו"ר הרצי"ה זצ"ל בענין ממשלת מיעוט הנשענת על קולות הערבים. לכן הקדמתי בסעיף הראשון של דבריי שמדובר בפתרון זמני. אני סבור שדרוש שינוי עומק של שיטת הממשל בישראל, בכמה תחומים (שיטת הבחירות לכנסת, חיזוק כוחה וסמכותה של הרשות המבצעת, הגדרת מעמדה של הרשות השופטת ביחס לשתי הרשויות האחרות), ומכיון שתהליך כזה הוא בלתי אפשרי ללא כנסת מתפקדת שתניע אותו, ומכיון שישראל זקוקה, מסיבות ברורות, גם לממשלה מתפקדת, ומכיון שממשלת שמאל פוטנציאלית במתכונתה הנוכחית אינה ראויה אפילו לשם ממשלת שמאל, אלא רק לשם ממשלת שנאה (לנתניהו), ומכיון שאין סיכוי לממשלת אחדות אמיתית אלא רק לממשלת ריב ומחלוקת – על כן אני מציע להקים ממשלת ימין בתמיכת מפלגתו של עבאס.
ברצוני להזכיר לקוראים, בעיקר לצעירים שבהם, את דבריו הברורים והנחרצים של מו"ר הרצי"ה אחרי מלחמת ששת הימים: אנחנו לא ננשל את מוצטפה (שם קוד לפלסטינאי הפרטי) ממקומו, כל עוד הוא יושב אתנו בשלום ומכיר בשלטוננו על כל ארצנו. ועוד אזכיר את המודעה שפרסם פעם רבנו בעיתון, שבה הוא גינה בחריפות מעשה של נערים שהעלימו את נעליו של נוסע בדואי שנסע אתם באוטובוס, וכתב שחרפה היא לנו.
אינני מכיר את מנצור עבאס, אבל שמעתי אותו מדבר. שאלו אותו אם הוא ציוני. הוא אמר: אני לא ציוני (אין סיבה שיהיה), אבל אני ערבי אזרח מדינת ישראל. הוא מכיר במדינת ישראל, קרי במדינתו של עם ישראל. אין פירוש אחר לצמד המילים 'מדינת ישראל'. עבאס אומר שהוא רוצה להשתלב במערכת השלטונית של המדינה כדי לדאוג לצרכי החברה הערבית. לדאוג לצרכי החברה הערבית במדינתנו זהו גם אינטרס שלנו. כאשר הצעירים הבדואים משתוללים בכבישי הדרום, יהודים סובלים מזה. כאשר ערבים רוצחים זה את זה, הם חוסמים כבישים ומציתים מכוניות של יהודים כי המשטרה אשמה והממשלה אשמה וכו' וכו'. אבל יש ערבים רבים שבאמת רוצים לחיות כאן בשלום ובשלוה. זאת ועוד, שכנות טובה עם נכרים זהו גם ערך מוסרי. "אמרו עליו על ריב"ז שלא הקדימו אדם שלום מעולם אפילו נכרי בשוק" (ברכות יז.).
אז למה נזכרתי רק עכשיו? כי הקב"ה דחק אותנו לסיטואציה הזאת, ועלינו לחשוב איך יוצאים ממנה. הרבה פעמים דוקא מצבי דחק מגלים בנו כוחות חדשים, רעיונות חדשים, מחשבות "מחוץ לקופסה".
לבסוף ברצוני להתייחס לזעקת המשפחות השכולות, ובתוכן משפחותיהם של שני תלמידי ישיבתנו הנרצחים שלומי כהן ודני גונן הי"ד. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם. כשהם מדברים אני שותק. אבל צריך לתת סיכוי לשינוי. למען העתיד. יש עלינו איומים קיומיים, שבעזרת ה' נוכל להם, אבל אנחנו מצווים לעשות את כל מה שבידינו לעשות, לדורון לתפילה וכו'. השינוי ביחסים עם העולם הערבי בכללו, ואולי גם התמתנות והתקרבות מסוימת בין האיסלאם ליהדות, עשויים להיות לנו לטובה. ננהג בזהירות ובפיכחון, ואם יתברר שטעינו – יש דרך חזרה. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו.