קצת יותר משנתיים אחרי מותו של הסופר המפורסם עמוס עוז, בתו הסופרת גם היא, גליה עוז, חושפת פרטים קשים על אביה. עוז הוציאה ספר אוטוביוגרפי חדש תחת השם "דבר מתחפש לאהבה" ובו היא מפרטת על התנהגות אלימה של אביה כלפיה הן מילולית והן פיזית. גליה עוז כמו אביה היא סופרת ילדים וכלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, ואביה היה אחד הסופרים מוערכים ביותר בארץ עד מותו ממחלת הסרטן.
"בילדותי אבא שלי הכה אותי, קילל והשפיל" כותבת עוז את הדברים הקשים על אביה, "האלימות היתה יצירתית: הוא גרר אותי מתוך הבית וזרק אותי על המפתן בחוץ. קרא לי טינופת. לא איבוד עשתונות חולף ולא סטירת לחי פה ושם אלא שִגרה של התעללות סדיסטית. הפשע שלי היה אני עצמי, ולכן לענישה לא היה סוף. היה לו צורך לוודא שאשבר".
עוד היא מתארת על הספר החדש: "הספר הזה הוא עליי, אבל אני לא יחידה. בתים כמו הבית שבו גדלתי צפים איכשהו בחלל, הרחק מהישג ידם של עובדים סוציאליים, מחוץ לטווח ההשפעה של מהפכות כמו מי טו, בלי להשאיר סימן ברשתות החברתיות. מסויטים ומבודדים, הם מצפינים בחוכמה את הסודות שלהם כמו ארגוני פשיעה. כדי לכתוב על זה אין לי ברירה אלא להתגבר על האילמוּת והחשאיות, על ההרגל לשמור הכול בבטן ועל הפחד מה יגידו. אני לא באמת מתגברת, כמובן. אבל אני כותבת".
עוז ממשיכה במסר כולל עבור אנשים שחוו התעללות כמותה: "אנשים מבוגרים יודעים, פחות או יותר, מה הופך דיבה לעבירה פלילית בספר החוקים, אבל רק מי שנפל קורבן להטרדה, לחרם, לבריונות ברשתות החברתיות או לקשר קרוב עם פסיכופת יוכל להבין איך לשקר מכוּון מטרה יש כוח להתביית על אדם ולהרוס אותו, פשוטו כמשמעו. לא כמעט, לא אולי, לא בערך, לא בכפוף לפרשנות".