משפחה לוחמת

ארבעה ילדים, ארבע אליפויות ישראל. כן, אתם לא מתבלבלים. לא פחות מארבע מדליות זהב הביאו הביתה לפני כשבוע ילדי משפחת גורדון בתחרויות איגרוף תאילנדי, כשהמנצחת הצעירה ביותר הינה בת תשע בלבד.

ביום חמישי לפני כשבוע וחצי זכה כיבדי גורדון, 15, באליפות ישראל, זו הפעם השלישית, כשלצידו גם רוח השם גורדון, 11, אלופת ישראל בפעם השניה, שמחה גורדון, 13, ואהבת גורדון, 9, אשר שניהם זוכים בפעם הראשונה באליפות ישראל, כל אחת ואחד כמובן בקטגורית הגיל והמשקל שלו.

"לא חשבתי שזה כל כך חשוב. כולם כאן מתרגשים מאוד", מספרת ל'כיפה' האימא הגאה של הילדים, חנינת השם גורדון. “אני מאוד גאה, אבל לא מופתעת. יש להם רצון עז לנצח וזה נראה בשטח. הבכור, כיבדי, הוא כבר אלוף ישראל בקיקבוקסינג פעמיים ושלוש פעמים באגרוף תאילנדי, שמחה, בת 13, ואהבת השם, בן 9, נצחו בפעם הראשונה, אבל אהבת השם עסק גם באתלטיקה וניצח בתחרויות ארציון, ורוח השם, בן 11, גם ניצח ורוצה להגיע לתחרויות ריצה משמעותיות בארץ".

(צילום: באדיבות חנינת השם גורדון)

זר אשר יצפה בתמונות המנצחים האולימפיים יחשוב פעמיים כשיגידו לו שהם גרים בישראל, לא כל שכן ביישוב שילה שבבנימין, מכיוון שלפחות על פניו הם נראים יותר כאסייאתים. הדימיון, מספרת חנינת השם, אינו מקרי כלל, שכן היא חצי תאילנדית, חצי ספרדיה, ואת רוב חייה עד גיל בגרות היא עשתה בכלל בהונג קונג.

"אני גדלתי בהונג קונג, ועסקתי כמאמנת אישית ובודיבילדר, שרירנית. עבדתי בין היתר עם ג'קי צאן כמאמנת אישית ועם עוד סלבריטאים. גם בעלי, עזריאל, גדל בברוקלין והיה בודיבילדר. אנחנו פשוט אוהבים את זה. זה דלק לחיים וממש דרך חיים של ממש. זה כמו לאכול. אנחנו אוכלים, שותים ומתאמנים".

(צילום: באדיבות חנינת השם גורדון)

חנינת השם, אם כבר ניחשתם, התגיירה ועלתה לישראל, היא הכירה את עזריאל, אשר גדל במשפחה לא דתית בברוקלין, והשניים התחזקו ביהדות. בתחילה גרו במשך כמה שנים ביישוב אפרת ולאחר מכן עברו לשילה. בהתחשב בעובדה ששניהם עסקו באופן כמעט אובססיבי בכושר גופני הדרך לכך ששבעת ילדיהם יהיו גם הם אתלטים הייתה קצרה במיוחד.

"כל הילדים שלי ספורטאים. אנחנו טבעונים והילדים שלנו מאוד בריאים. אנחנו עושים הכל כדי לגדל אותם כך והם לא לוקחים שום תרופות. אף פעם לא ניסיתי לדחוף אותם לאליפויות. אני רואה הורים שדוחפים את הילדים אבל אני לא אוהבת את זה. הילדים שלנו עשו הכל לבד. אף פעם לא לימדנו את הילדים איך לשחות או לרכב באופניים, הם עשו את זה לבד - קפצו למים או עלו על אופניים והצליחו".

לדבריה, ילדי המשפחה לומדים עד היום בחינוך ביתי ולא בבתי ספר רגילים. “זה לא בשביל כל אחד, אבל אנחנו עושים את זה וזה עובד טוב. אני מאמינה שצריך להיות מחוברת לילדים, ולכן כל הילדים נולדו בבית בלי שום רפואה. אפילו לא היה לנו ביביסיטר. אני רוצה שיהיה להם ביטחון ואהבה, ושהם יפתחו יכולות. כשחלק מהם החליטו שהם רוצים ללכת לבית ספר אמרתי שאין בעיה. אני לא כופה. נותנת להם להחליט בעצמם".

(צילום: באדיבות חנינת השם גורדון)

בשנים האחרונות עוסקים ילדי משפחת גורדון באובססיביות בתחומי אומנויות הלחימה ואגרוף תאילנדי, זאת למרות המרחק אותו הם צריכים לעבור בשביל להתאמן. “ארבעה מילדי עוסקים באגרוף תאילנדי, ועוד אחד למד אבל עכשיו הוא עושה בודי-בילדינג. אחת מהבנות גם לומדת בלט. הם נוסעים 3 פעמים בשבוע משילה לירושלים ורוצים ללכת לתחרויות למרות הקשיים. יש להם מוטיבציה אדירה", מספרת חנינת השם.

ומה הלאה? חנינת השם אומרת כי היא לא תהיה מופתעת אם אחד או יותר מהילדים יהיה באולימפיאדות ובתחרויות עולמיות, ועל פי הישגיהם עד עכשיו בהחלט ייתכן שנציגים דתיים למהדרין מהיישוב שילה ייצגו אותנו בהמשך בעולם האולימפי בעתיד. “הבכור כבר היה באליפות העולם בתורכיה וגם האחרים רוצים. יש להם רצון עז להגיע לתחרויות בינלאומיות".