יום הזיכרון שי אברמסון בראיון לכיפה: "ביום שלא אתרגש מתפילת אל מלא רחמים אתפטר מהתפקיד"

הדרך המפתיעה בה הגיע לתפקיד, האזכרה בה התחיל את תפילת אל מלא רחמים ולא סיים, ומה דעתו על משרת "פייטן צבאי ראשי". ראיון עם שי אברמסון, החזן הראשי לצה"ל: "הגעתי למסקנה – אני ממלא את הייעוד שלי"

אביחי ישראל אביחי ישראל, חדשות כיפה 03/05/22 16:54 ב באייר התשפב

שי אברמסון בראיון לכיפה: "ביום שלא אתרגש מתפילת אל מלא רחמים אתפטר מהתפקיד"
שי אברמסון. החזן הצבאי הראשי, צילום: דובר צה"ל

אחרי שהגיע לתפקיד בדרך מפתיעה במיוחד, כבר 14 שנים שי אברמסון הוא החזן הצבאי הראשי של צבא הגנה לישראל. ישבנו איתו לראיון ושמענו מה בדיוק כולל התפקיד, מה הוא עושה במשך השנה, טקסים זכורים במיוחד וגם מאחורי הקלעים של התפקיד המיוחד הזה.

"התפקיד חזן הצבאי הראשי הוא תפקיד שמי שעושה אותו, מייצר אותו", פותח אברמסון. "נכנסתי לתפקיד שמתעסק בעיקר באזכרות ובטקסים ממלכתיים, ועם השנים התפקיד קיבל צורה אחרת והיום אני בעיקר מפקד על 15 חיילים, להקת הרבנות הצבאית, שמופיעים 3-4 פעמים בשבוע, חזרות, הקלטות והמון עשייה. בקטע של החזנות, אני בעצם הגורם הממלכתי מטעם צה"ל בכל הטקסים הממלכתיים. תפקיד ייצוגי שבעבר היה תקן סגן אלוף, היום אני מבצע אותו על תקן אזרח עובד צה"ל לצד הקריירה שלי".

איך מגיעים להיות החזן הצבאי הראשי?

"במקור אני איש לוגיסטיקה, אחר כך עברתי לתקשוב, והרבה מאוד שנים התעסקתי בצבא יבשה דיגיטלי. עד שבשנת 2007 ערכו טקס פרידה מבני גנץ שעבר להיות נספח צה"ל בארצות הברית, ומארגן הטקס סא"ל זוהר ולוסקי הכיר אותי והזמין אותי לחזן שם. עשו שם לגנץ משהו בסגנון "חיים שכאלה", וסבא שלו היה חזן ככה שהוא חיבב את העסק הזה. באותה תקופה הייתי רב סרן באט"ל, הופעתי שם וירדתי לקהל כי אפילו לא היה מאחורי הקלעים. אחרי עלה גבי אשכנזי, אז הרמטכ"ל, ועשה לי מינוי בשידור חי. הוא שאל מי החזן, הרמתי את היד והתחיל איתי דו שיח שהסתיים בזה שהרמטכ"ל אומר לי 'אנחנו רצים אותך בתור החזן הראשי', והשאר היסטוריה".

האיש ששינה את תפילות אל מלא רחמים ויזכור

ספר קצת על עולם הטקסים הרשמיים שאתה מופיע בהם.

"מדינת ישראל משופעת מאוד בטקסים. פעם הייתי עושה אזכרות של אלוף ומעלה, היום אני עושה פחות, גם לא אזכרות של משפחות שכולות כדי שלא תהיה איפה ואיפה חלילה. אני מגיע לכל הטקסים שמשרד הביטחון מארגן, עצרות למלחמות ישראל וטקסים ממלכתיים לאישי מדינה בכירים. יש אישי מדינה שמקבלים טקס כל שנה, כמו בן גוריון, הרצל וז'בוטינסקי, ויש כאלה שמקבלים פעם בעשור בשנה עגולה כמו גולדה לדוגמא. היום אני מופיע בסביבות 50-60 טקסים בשנה".

"לטקסים האלה אני כבר לא מתכונן, אני כן מתכונן להופעות שיש. תפילת אל מלא רחמים שגורה בפי, ליום הזיכרון אני כן עובר עליה כי יש שם נוסח קצת שונה. לא הרבה יודעים אבל אני זה שעיגן את תפילות את מלא רחמים ויזכור בפקודת מטכ"ל. מה שאומרים היום זה בעצם ורסיה שאני שיניתי אחרי עבודת מטה מורכבת מול האקדמיה ללשון העברית וכל מיני רבנים".

לדוגמא?

"תפילת אל מלא רחמים היא מאוד קדומה, ובמדינת ישראל היא השתרשה כתפילה של יום הזיכרון. לאט לאט עם השנים היא הלכה ותפחה כי רצו לתת ביטוי לכל תחום. לדוגמא, קהיליית המודיעין, או חיילות בלשון נקבה. אני עצרתי את זה, הייתה הזדמנות אחרי הדיון על "יזכור אלוהים" או "יזכור עם ישראל", והרב רפי קרא לי וביקש לעשות עבודה על התפילות הללו".


(תפילת אל מלא רחמים ביום הזיכרון לפני שלוש שנים)

"לקחתי את המשימה ברצינות והתחלתי לנבור בארכיונים, כתבי יד של הרב גורן לבן גוריון, בסופו של דבר יישרתי קו ובמקום לרדת לרזולוציות הכללתי את כולם במילים בודדות. מה ששבר את גב הגמל היה החוק שהכניס את השב"ס תחת הגדרת חוק בתי העלמין הצבאיים, זה קרה אחרי אסון הכרמל. בפועל זה אמר שצריך גם להקריא את השב"ס בתפילות, ואני חשבתי שזה כבר עושה נזק לנופלים. ההכללה שעשיתי, בעיניי, מכבדת את הנופלים. גם ביזכור עשיתי שינויים מילוליים שאולי ברל כצנלסון מתהפך בקברו בגללם, אבל הם היו מתבקשים".

"ביום שלא אתרגש מתפילת אל מלא רחמים אתפטר מהתפקיד"

אחרי 14 שנה בתפקיד, אתה מתרגש מהתפילות, מהטקסים?

"פעם אמרתי משפט שאני עדיין עומד מאחוריו: ביום שלא אתרגש מתפילת אל מלא רחמים אתפטר מהתפקיד. זה שאני יודע את הנוסח והתפילה לא אומר כלום, אני נכנס ביראת כבוד ועם כל הנשמה כל פעם מחדש. מה שקורה בדרך כלל באזכרות זה שאחד ההורים עולה אחרון ומספר על הבן, וברוב הפעמים אי אפשר להישאר אדיש. אני עולה אחרי ההורה, עדיין מרוגש, ועושה את התפילה".

"יש לי סיפור עם משפחה אחת שהאמא דיברה בצורה כל כך מרגשת שלא נשארה עין יבשה בקהל, ואני בתוכם. היא יורדת, ואני צריך לאסוף את עצמי ולהתחיל את תפילת אל מלא רחמים. איך עושים דבר כזה? אני עולה, נושם אוויר, ממתין, בולע רוק, ומתחיל. אחרי שני המשפטים הראשונים נשברתי בבכי יחד עם הקהל ובזה הסתיימה האזכרה".

כשאתה מחזן, עולה לך דמות ספציפית לראש?

"כמובן. ניקח לדוגמא את דרור וינברג, שהייתי במגלן כשהוא היה מפקד היחידה. הייתי בברית של הבן שלו, היה לנו קשר מיוחד ועד היום אני בקשר עם המשפחה ועושה את האזכרות למרות שזה חריג. יש לי גם חברים מבית הספר שנפלו, קרוב שנפל בגבעת התחמושת. לצערי אני לא חושב שיש במדינת ישראל מישהו שאין לו קשר לנופל".

"בזמני מלחמה אני לוקח חלק לא רק בחזנות אלא גם בתהליך ההבאה לקבורה, ויש משפחות שאני קברתי את בנם ואנחנו בקשר עד היום. לפעמים שואלים אותי על מה אני חושב בצפירה, כל הפרצופים והשמות האלה עולים לי בצורה מאוד חזקה".

"הגעתי למסקנה שאני אשכרה ממלא את הייעוד שלי"

הזיכרון והשכול אופפים את התפקיד של אברמסון. הוא מכתת רגליו בטקסים ועצרות זיכרון, הלוויות ואזכרות. למרות כל אלה, שי לא מגדיר את התפקיד שלו כמלנכולי. "למרות הכל, אני לא חושב שיש בעבודה שלי משהו מלנכולי. עם כניסתי לתפקיד העליתי את השאלה הזו ואמרתי 'אנחנו עובדים עם המתים'. ראש ענף זיהוי וקבורה ענה לי: 'אנחנו לא עובדים עם המתים, אנחנו עובדים עם החיים שאחרי המתים'. אני מאוד מאמין בזה".

"אנחנו מחבקים את המשפחות, וזה מורכב וקשה, אבל זה כל כך ממלא. אני יכול לומר המון קלישאות בהקשר הזה. כשבא אליי שורד שואה שההורים שלו קבורים בקבר אחים מחוץ לחלון ואומר שהשירה שלי על מדים על אדמת בודפשט היא ניצחון, אין מתוק מזה. אני חושב שהחזן הצבאי הראשי הוא לא רק אל מלא רחמים, ואני מקדם את זה. אני חושב שהגעתי למסקנה שאני אשכרה ממלא את הייעוד שלי".

גם לפני התפקיד יצא לך לחזן? איך התגובות?

"יצא לי לעשות את אל מלא רחמים בכמה הזדמנויות גם לפני התפקיד, אני מגיע ממשפחה מוזיקלית ככה שזה היה שם. עד היום אני חזן בבית כנסת. לגביי התגובות, ליהודים תמיד יש להם מה להגיד, אבל רוב התגובות הן חיוביות ברוך ה'. פעם הייתי חזן בבית כנסת ובקדושת כתר בחרתי לשיר את הלחן של "Somewhere Over the Rainbow", עם מקהלה זה נשמע מרשים ומרגש. זו הייתה שבת לפני יום השואה ואחרי התפילה ניגש אליי יהודי בן קרוב ל-90 ואמר לי 'אתה לא מבין כמה כוונת במנגינה הזו. כתבו את השיר הזה בשעה של חושך, בתקופה של טרום פרוץ מלחמת העולם שנייה'. והנה לך הערה שהולכת איתי ומחזקת אותי".

אברמסון.

אברמסון. ממלא את יעודו צילום: יח"צ גיא יחיאלי

התפילה שהפכה לסמל לאומי

אחת הסוגיות שעולות בהקשר של החזן הצבאי הראשי הוא נוסחים אחרים של תפילות זיכרון בעדות אחרות. הלחן של אל מלא רחמים מגיע ממדינות אשכנז, ונחשב ללחן הרשמי והיחיד. "זאת שאלה ששאלתי את הרבצ"ר לא פעם ולא פעמיים, ולא רק אותו אלא גם גופים טקסיים שאחראים על הדברים האלה, האם רלוונטי להוריד את תפילת אל מלא רחמים ולשנות אותה אולי לתפילה אחרת בטקסים שקשורים לעדות אחרות".

"בטקס של חללי ספינת אגוז שהגיעה ממרוקו, הכי מתבקש לעשות את הנוסח של עדות המזרח עם הפסוק 'המרחם על כל בריותיו', אצלם זה בכלל לא אל מלא רחמים. אני אתן לך דוגמא יותר קיצונית: הטקס של נספי העלייה מאתיופיה ביום ירושלים. הקייסים שם עושים תפילה בנוסח שלהם, למה אני צריך לשיר שם את אל מלא רחמים? לאתיופים אין שום קשר לזה, במיוחד לאור זה שהם עושים תפילה בנוסח שלהם. בשביל מה צריך לדחוף להם את אל מלא רחמים?".

"הלכתי עם השאלה הזו לחברים אתיופים וגם לרב חשוב בקהילה, והתשובה שלהם הייתה חד משמעית: אנחנו רוצים טקס כמו כל שאר הטקסים, הכל לפי הפרוטוקול. הממלכתיות זה הכבוד שלנו. זה הפוך על הפוך, הם לא רוצים שהטקס שלהם יהיה פחות שווה".

אז אולי צריך גם פייטן צבאי ראשי?

"בסוף התפילה אל מלא רחמים הפכה להיות סמל, היא לא משויכת ואין לה מוצא. זה לא התפילה האשכנזית, זה התפילה הממלכתית. נכון שיש לה סגנון אשכנזי, וטקסט אשכנזי לכאורה, אבל עם השנים זה כבר הפך להיות משהו שנמצא בפרוטוקול והוא לא סתם. אני כל שנה מקבל שיחה מסם בן שטרית, חבר טוב, מנהל הטקס של חללי ספינת אגוז. הוא מזמין אותי לחזן את אל מלא רחמים, והם מאוד נהנים מזה ומאוד מתכבדים בזה. אני לא חושב שזו תפילה אשכנזית. הנה לך תהליך תרבותי, של תפילה שמקבלת ייצוג ממלכתי וסמלי. לכן השאלה של עדה היא הופכת להיות פחות רלוונטית".

לכל משפחה שכולה אני אומר: "נפגש בשמחות"

יש לך טקסים שמחים שאתה עושה?

"הסיפור של יום הזיכרון הוא מאוד מתוקשר וכולם רואים ושומעים, מה שמביא אנשים לשאול אותי מה אני עושה בכל שאר השנה. יש כל כך הרבה אירועים משמחים, כמו בר מצווה ליתומי צה"ל, שמיניסטים בכחול לבן, שאני שר להם במופע מאוד מושקע. הסוגיה הזו של החזן הצבאי היא מאוד עדינה. יש המון אנשים וגופים שרוצים אותי אצלם על מדים, אבל חייב שתהיה זיקה צבאית או ממלכתית. אני יודע שאפילו מסרבים ל-FIDF באירועים שלהם".

אברמסון בוחר לסיים בסיפור שלדבריו מקפל את מהות תפקידו. "לכל משפחה שכולה אני אומר שנפגש בשמחות. זה הפך לקלישאה, אבל כשאני מחתן בת למשפחה שכולה שאתה קברת את בנם – זה וואו, זאת סגירת מעגל. הבנייה והצמיחה מתוך הכאב, שיש לי הזכות להיות חלק ממנה".

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן