"בעלי עובד בשלוש עבודות ועדיין אנחנו בקושי סוגרים את החודש"

כשיצאתי למסע לחיפוש אחר זוג הורים שעובדים במשרה מלאה לא תיארתי לעצמי עד כמה מדובר במצרך נדיר. בישראל גרסת 2024, למודת קורונה, מלחמה ובעיקר למודת חופשות של משרד החינוך, הורים רבים בחרו לקחת צעד אחורה בקריירה ולהקדיש שעות נוספות לבית. אך לא כולם: זוג אנונימי מהשומרון הם הורים לחמישה ילדים, הוא עובד בשלוש עבודות שונות והיא ברשות לשירות לאומי. "הורים במשרה מלאה" - האתגרים איתם מתמודדים זוגות צעירים, סדרת כתבות של "חדשות כיפה".

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושא"קשה לי להגיד שאני מעדיף את הילדים או העבודה - הלוואי שהיה אפשר שניהם"

  19/12/24 13:45

"אנחנו בקושי שורדים את החודש - איך אפשר לחיות בלי ששני ההורים במשרה מלאה?"

א' הוא מורה לחינוך גופני בבוקר ומאמן ליגות של כדורסל אחר הצהריים. לצד אלו הוא גם רכז הנוער ביישוב, תפקיד שמעסיק אותו בעיקר בסופי השבוע. מ' אחראית על בנות שירות שמשרתות בתקנים שקשורים למלחמה, מנהלת החשיפה וההכנה לשירות הלאומי בכל הארץ ובעלת עסק מטפחות. הבן הגדול שלהם בן 11, הקטן ביותר בן 3. "אני הרבה פעמים שואלת את עצמי איך אנשים חיים בלי שהאישה עובדת", מודה מ', "אנחנו עובדים בכמה משרות ובקושי שורדים את החודש - איך בכלל אפשר לחיות היום בלי ששני ההורים במשרה מלאה?".

המשרה של מ' די גמישה, כך היא מספרת, מה שמאפשר לה לנהל את הלו"ז שלה בעצמה ולעבוד בשעות שנוחות לה. "אם צריך אני עובדת גם כשהילדים סביבי, עונה להודעות וטלפונים, אני כל הזמן בעבודה. מצד שני אני פנויה לאסוף את הילדים ולקחת אותם לבית הספר. יש ימים שאין ברירה ובעלי מוציא אותם. יש לי ילדים בצהרונים ויש ילדים שחוזרים מוקדם ונשארים לבד בצהריים עד שאני חוזרת, אני לא רואה ברירה אחרת".

"הילדים אוהבים להתלונן שאני עובדת עד מאוחר"

בתחילת דרכם הזוג הצעיר הלך בעקבות החלום של מ' ושניהם עבדו יחד בפנימיות. כשא' החל לאמן בכדורסל אחר הצהריים והילדים נותרו אצל מטפלת כמעט לאורך כל היום, כשהאם בפנימייה עד הערב. מ' הבינה שאלו לא החיים שהיא רוצה בשבילם ועזבה את עולם הפנימיות. "מבחינתי אני כבר אחרי הוויתור שעשיתי, ואני מאוד שלמה איתו היום", אומרת מ', "אני שמחה שאני בעולם אחר, פנימייה שואבת המון פניות רגשית. עד היום אנחנו בקשר עם ילדים מהפנימייה שבאים אלינו לפעמים לשבתות". הוויתור הזה עוזר למ' להשאיר את המצפון בצד: "אני הרבה יותר פנויה לילדים שלי, אני איתם כל יום בצהריים ונותנת להם מה שאני יכולה. אני לא מרגישה מצפון שאני לא איתם - אני איתם".

ובכל זאת, היא מגלה, הילדים אוהבים להתלונן. "אם יש יום אחד שאני מגיעה מאוחר יש להם תלונות. אנחנו כל הזמן אומרים להם שזה מצב טוב, שאני בבית כל יום ואוספת אותם בצהריים. בתור ילדה אמא שלי לא הייתה בבית לקבל אותי, היא הייתה מגיעה בחמש-שש והיו ימים שההורים שלי הגיעו באחת בלילה ואני טיפלתי באחי הקטן. מבחינתי, הילדים שלי מקבלים את המקסימום שאפשר".

"בעלי מגיע כל יום אחרי שהילדים כבר ישנים"

במקרה של א', הסיפור מעט שונה. "זה שאבא לא נמצא זה באמת קשה", מודה מ', "זה לא פשוט לא לי ולא להם. הוא מגיע בלילות כל יום. יש לו אימונים גם של קבוצת ליגה וגם משחקים של ליגה שמסתיימים מאוחר, אז הוא מגיע בשמונה-תשע בערב. גם בשבת כשהוא נמצא הנוער נמצא אצלנו בבית, אז הוא לא באמת פנוי להיות איתם. אבל הוא משלים להם, הוא עושה להם בחופשים ימי כיף. זה היתרון שהוא עובד במשרד החינוך".

אבל ביום-יום הכל עלייך.

"כן, ביום יום זה עליי אבל התרגלתי. אני ככה מאז שהם נולדו והתרגלתי שזו המציאות. אפילו הפוך, היום אם הוא נמצא פתאום בצהריים זה יכול לשבש לי את כל היום. אם הוא מגיע הילדים מתלהבים ולא הולכים להתקלח ולישון והיום מתארך הרבה יותר, אז אני מעדיפה את השגרה".

זה לא גרם לחיכוכים ביניכם, שהוא מפתח את הקריירה ואת עם הילדים לבד?

"לא, האמת שזה לא נושא שהיה עליו חיכוכים בכלל. ברגע שאני החלטתי שזה מה שאני רוצה עשיתי את זה מלב שלם ולא הייתה לי שום חרטה. אני מרגישה שאני מתקדמת בקריירה וזה לא חוסם אותי. אני כן עושה את הבחירות שלי, בסוף אני אמא לילדים ולא אלך לתפקיד שדורש ממני להיות במשרד משמונה עד חמש, ובכל זאת אני מתקדמת מאוד יפה. אני יודעת שכשהילדים שלי יגדלו קצת אולי אלך לתפקידים שידרשו ממני יותר, אבל אני לא בלחץ".

לסיום, מסכמת מ': "אני לא מבינה איך אפשר להסתפק במשכורת של בן אדם אחד. בעלי עובד בשלוש עבודות וברוך השם מרוויח יפה, וגם אני, ועדיין מאוד קשה לשמור על העובר ושב בפלוס - למרות כל העבודה הקשה של שנינו. אני מרגישה שאני מצטמצמת וכל הזמן חוסכת ועדיין אנחנו נחנקים, אני לא מבינה איך אנשים שלא עובדים שניהם עושים את זה".