אבא, אפשר קצת ספייס?

כיצד ראשי המשפחה יכולים לצבוע את המרחב בצבעים חיוביים ולייצר במרחב מקום לאהבה הגדולה הנותנת חוסן ובטחון לחלקי המשפחה? טור מיוחד ליום המשפחה

חדשות כיפה הרב אוהד טהרלב 09/02/16 17:04 ל בשבט התשעו

אבא, אפשר קצת ספייס?
אילוסטרציה shutterstock, צילום: אילוסטרציה shutterstock

כשאנו מתבוננים על המודלים המשפחתיים שנמצאים בספר בראשית, אנו חשים לעיתים שספר זה בא ללמדנו על דרך השלילה - איך לא צריך להיות מוסד המשפחה. כבר בין האחים הראשונים באנושות קין והבל- הבכור רוצח את אחיו הצעיר. כנען, נכדו של נח, מגלה את ערוותו ולפי חלק מהפרשנים אונס אותו, רבקה אינה מסוגלת לשוחח עם יצחק אישה, ומייצרת לו מניפולציות על ידי בנה יעקב המתחפש לעשיו. יעקב מעדיף בן אחד על פני שאר בניו בהעניקו כותנת פסים ליוסף. אחי יוסף מוכנים להרוג את אחיהם ובמקרה הטוב מוכרים אותו לעבד הצפוי לחיים מלאי סבל ועוד ועוד.

ואכן כולנו יודעים שמוסד המשפחה טעון במטענים רגשיים לא פשוטים אשר נוצרים מחיים אינטנסיביים של מספר יחידים הקשורים בקשר כזה או אחר וחיים בצוותא. בחיי היומיום בן משפחה המרגיש בטוח בביתו ובמרחב המשפחתי, ישפוך את אשר על ליבו ללא עיכובים, יכעס ישתולל וירשה לעצמו להוריד את המחסומים, יודע הוא שתמיד יקבלו אותו כמו שהוא עם כל חסרונותיו. ונשאלת השאלה מה סודו של מרחב זה שעם כל קשייו מעניק חוסן, בטחון ועוצמה?

חז"ל לימדונו שכאשר חיי הזוגיות בין איש ואישה מתנהלים היטב- "זכו-שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתם". נדייק ונבחין כי לא כתוב ששכינה 'עליהם' אלא "ביניהם". שכינה זו אינה רוח מסתורית, אלא תחושת נוכחות וחוויה מאד קונקרטית. זוהי חוויה של אהבה שכל אדם זקוק לה. גם בתיאור המקראי של השכינה השוכנת במשכן, מתאר המקרא את יחסי הקרבה בין עם ישראל לאלוהיו על ידי השכינה השוכנת "בין הכרובים" (שדמותם כדמות זכר ונקבה). דיוק זה מלמדנו שכמו שבציור ישנו מרחב וצבע בין האובייקטים המופעים בציור, ובשיר ישנו לובן מסביב לאותיות - כך ישנו מרחב מיוחד (space) בין חלקי המשפחה. מרחב זה יכול להיות צבוע בצבעים שחורים ולא נעימים- "אש אוכלתם", ויכול להיות צבוע בצבעים מלאי חיות ואנרגיות חיוביות- "שכינה ביניהם".

כיצד ראשי המשפחה יכולים לצבוע את המרחב בצבעים חיוביים ולייצר במרחב מקום לאהבה הגדולה הנותנת חוסן ובטחון לחלקי המשפחה? שאלה זו תלויה בתשובה לשאלה הקדמונית האם האהבה מביאה לנתינה, או שמא הנתינה מייצרת את האהבה. נדמה לי שהחיים עצמם ענו על כך בתשובה העמוקה כי הנתינה היא שמביאה לאהבה ולא להיפך. לפיכך, יצירת מרחב בטוח הצבוע בצבעים חזקים וחיוביים יינתן על ידי נתינה לשני, ומתוך ראיה את הצורך להקדים ולראות את צרכי האחר לפני צרכי האני.

מודעות למרחב זה וכיצד לייצרו יעניקו למשפחה הרבה אהבה ואנרגיות חיוביות אשר למרות המטענים והחיים המורכבים בין אנשים קרובים יתנו כוח, עוצמה, שמחה ומשיכה ובעיקר הרבה אהבה ורצון להעצים קשרים ולהמשיך לחיות בצוותא.

הכותב הוא חבר הנהלה בארגון רבני בית הלל, וראש התוכניות הישראליות במדרשת לינדנבאום מבית רשת אור תורה סטון