"תשמח יש תקווה ידידי תראה סימנים בדרך...כי גם ברע יש דבר נסתר חפש ומצא את הטוב " יוסף קורדרנר
בחנוכה תשס"ט יצא צבא ההגנה לישראל למבצע 'עופרת יצוקה' במטרה להגן על תושבי דרום הארץ מהתקפות הטילים של חמאס. ב-ח' טבת, יומו השני של שלב הכניסה הקרקעית במבצע, הגיעה הבשורה הקשה על נפילת החלל הלוחם הראשון במבצע. ביום הזה שמעתי לראשונה את השם דביר עמנואלוף. סיפורו של דביר תפס אותי – הוא היה יתום מאב ולכן ברירת המחדל עבורו הייתה שירות עורפי, אבל עקשנותו הביאו אותו לשרת כמפקד בחטיבת גולני. אז לא ידעתי שסיפורו של החלל הראשון במבצע קשור לסיפור שלי, קשר שהתפתח לאורך הזמן:
זמן קצר אחרי שהתפרסמה המהדורה הראשונה של ספרי "נשמת המשנה", החליט דביר ללמוד בספר יחד עם אמו לעילוי נשמת אביו. "נשמת המשנה" הוא ספר שעוסק בחשיפת הרובד הכמוס במשנה וגילוי משמעות קיומית שצפונה בו. אחרי נפילתו של דביר פנתה אלי אמו דליה וסיפרה לי את סיפור בנה.
בשיחה הראשונה שלנו שאלה אותי דליה: "אתה יודע מה המשנה האחרונה שלמדנו לפני שדביר נפל?". עוד לפני שדליה סיימה את המשפט, מבלי לחשוב על זה כלל, באה אלי התשובה ואיכשהו ידעתי מה היא עומדת להגיד לי. "הדבר האחרון שלמדנו יחד בספר", היא אמרה, "היה על הקשר בין המשנה שמלמדת על מצוות האב על הבן לפסוק החותם את ספרי הנביאים, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". הלימוד לזכר האב יחד עם האם עוסק בקשר שבין הורים לילדיהם, ובאופן טרגי מלווה את הבן בעלותו בטרם עת להיאסף אל אביו. המהדורה השנייה של הספר יצאה לזכרו.
התחושה שהקדוש ברוך הוא מכוון את החיים גם בשעות האפלות עלתה בי לא פעם כשבאתי במגע עם משפחת עמנואלוף. שמעתי מדליה סיפור על סימן בדרך שנתקלה בו אחרי נפילת בנה:
מספר חודשים אחרי שדביר נפל הגיע התאריך של יום הולדתו. דליה הייתה לבדה בבית והתחילה לבכות ולדבר עם רבנו של עולם. "מציאות חיי כל כך לא ברורה לי. תן לי סימן שאתה זה שמכתיב אותה" היא בקשה. זמן קצר אחר כך, השתתפה דליה בהופעה של הזמר מאיר בנאי. במהלך ההופעה הגיע לכיוונה ילד קטן, חייך אליה והתחיל לשחק איתה. מרחוק שמעה דליה את הוריו קוראים לו לחזור ל"אבא, אמא ודביר". כשהורי הילד ניצבו מולה ראתה דליה שהאם מחזיקה בידיה תינוק בן כמה חודשים, והסיקה שהוא דביר. היא ביררה בן כמה התינוק, והתברר לה שהוא נולד זמן קצר אחרי שנפל במלחמה דביר שלה.
"ולמה קראתם לו דביר?", שאלה.
שירי, האימא, ספרה שלקראת סוף ההיריון היא עשתה בדיקות אולטרסאונד, ונאמר לה שכנראה ייוולד הילד עם מום חמור. היא חזרה הביתה שבורה, הדליקה את טלוויזיה וראתה את סיפורו של דביר עמנואלוף והתרשמה ממנו מאוד. מיד היא החליטה לעשות "עסקה " עם הקב"ה, :"אתה תבריא לי את הילד ואני אקרא לו על שם החייל הזה". כאשר הילד נולד בריא, שירי קיימה את הבטחה .
כשדליה סיפרה להם שהיא אמו השכולה של דביר, הזוג הצעיר נדהם. למחרת שלחה שירי מסרון לדליה, ובו כתבה: "אלוהים לא מפגיש אנשים סתם". בתוכה ידעה דליה שקיבלה עוד דרישת שלום מבנה המנוח.
העקבות האלוהיים שאנחנו מזהים במציאות לא מקהים את הכאב או עונים על הגעגועים. הקושי הוא אמתי, וסימני הדרך לא מוחקים אותו. כוחם בהענקת התחושה שהדברים לא קרו לשווא, שיש מי שמכוון את הדברים ושהם אינם סתמיים. זיהוי הסימנים עוזר לאדם להתגבר על תחושת הייאוש שמאיימת עליו ונותנת לו כוח להמשיך.
בתי נעה השתתפה בהכנה חינוכית ליום הזיכרון שנערכה באולפנה בה למדה. על קבוצת בנות הוטלה משימה להגיע להר הרצל כמה ימים לפני יום הזיכרון. כל בת קיבלה שם של חלל צה"ל שקבור בהר, וכל אחת הייתה צריכה ללמוד על החלל ולעלות לקברו. ואיזה שם היה כתוב על הפתק האקראי שקיבלה בתי? דביר עמנואלוף.