"בפרספקטיבה לאומית רחבה של המון המון המון שנים קדימה, השביעי באוקטובר היה אירוע שהוא טוב לעם ישראל", מצהיר סמג"ד המילואים והחוקר הפרטי ארי קניאל בפודקאסט "ניתוח לב פתוח" עם אמילי עמרוסי. קניאל, שמשרת קרוב לשלוש שנים ברציפות בעזה ובלבנון עם הפוגה של חודשיים בלבד, מדגיש כי הסטירה שחטפנו העירה את העם מתרדמת עמוקה וחיברה אותו מחדש לכוחו, למרות הכאב הבלתי נתפס על הנופלים, הנרצחים והחטופים.
המסע שלו מתחיל ברגע השפל במאי 2016, כשאשתו איילה נפצעת קשה בתאונה חזיתית ונלכדת ברכבה ב-עלי. קניאל דוהר לשם ב-170 קמ"ש בחוסר אונים משתק. "אתה מרגיש כמו פירור לחם במים סוערים", הוא משחזר. אובדן השליטה המוחלט הזה מביא אותו להבנה שברגע של סכנת חיים האדם מתבטל לחלוטין - תובנה שהופכת לקו המנחה שלו מול אירועי השבעה באוקטובר ובשדה הקרב.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
בסמטאות עזה חווה קניאל שלווה מוזרה וידיעה צלולה שהלילה הוא עומד למות, ומתוכה הוא מנהל דיאלוג ישיר עם שמיים. עמרוסי שואלת: "איך נמשך אותו מסע ומתן עם אלוהים?", וקניאל משיב: "אין תשובה, יש שלווה ותחושה של מלאכים שמגינים עליי... ומשם אתה צף לתוך המשימה" הקִרבה הזו מייצרת גם שבר דתי: "שבועות לא הנחתי תפילין, יש לי איתו תקשורת ישירה ולא בא לי הכובד הזה", הוא מודה, ומסביר שהמצוות הן מצופים למניעת טביעה כשחוזרים לשגרה.
את הפער בין הלוחמים לשיח השסוע בעורף הוא ממחיש בשותפות האמיצה עם מפקד פלוגה "קפלניסט", כשהשניים מחרפים נפשם יחד בהאמר. עמרוסי שואלת: "אתה חוזר בחזרה לחיים עם משקפיים יותר חיוביות?", וקניאל משיב: "רואים הצלחה, רואים ניצחון, רואים את האויב נסוב". קניאל מסרב לקבע את המלחמה רק כאסון, ומפציר לזכור בראש ובראשונה את מאות אלפי הלוחמים שהסתערו קדימה והביאו תקומה לעם.