הזמרת נרקיס שיתפה אמש (מוצאי שבת), ערב תשעה באב, בסיפור חורבן הבית האישי שלה בגוש קטיף לפני עשרים שנה. היא מתארת את תחושת הכאב והאובדן שקרובה לחורבן בית המקדש, ומציגה את הזעקות וההתנגדות שהיו אז. לדבריה, היו אזהרות על ההשלכות הקשות של הגירוש, "אבל אף אחד לא באמת הקשיב", לדבריה.
"אבא משה מניח תפילין פעם אחרונה בחצר שהוא טיפח עשרים שנה"
החוויה האישית של נרקיס מתבטאת בזיכרונות הכואבים מהגירוש. "את הבכי והזעקות של אמא, כשהיא מסתכלת על חדר השינה שלה. ואחותי בתאל יושבת על הרצפה וממררת בבכי. את אבא משה מניח תפילין פעם אחרונה בחצר שהוא טיפח עשרים שנה…" היא מתארת את האובדן הפיזי והרוחני של הבית, החופים והגינות שהפכו לזיכרון כואב.
נרקיס מסכמת בקריאה לעם ישראל לזכור את הייחודיות והעמידות ההיסטורית שלו. "אנחנו עם מיוחד, משוגע, יפהפה, עם שורשים עתיקים מאוד. אנחנו נס גלוי. שרדנו אלפי שנים, והגענו לכאן". היא מדגישה את התקווה והכוח שבלשמור על האחדות מול האתגרים, ומבקשת לא לאפשר לנתק בין העם. "מעל הטבע. אמן שנזכור את זה - ולא ניתן לאף אחד יותר לנתק בינינו".