ימי שבעה נקיים והבעל...

אני סוחבת את התחושות הללו כבר הרבה זמן ואני ממש מקווה שתוכלו לענות לי ולעזור לי בכך. התחתנתי לפני חודש וחצי-שמחה ומאושרת ב"ה. לקחתי על עצמי בנישואינו להקפיד על טהרת המשפחה מתוך הבנה שזוהי הדרך הנכונה ביותר. בקשר עם בן זוגי בהיותנו חברים ידעתי שהוא נופל בשפיכת זרע לבטלה ואף שוחחנו בעניין והעלנו את הקושי בהמתנה בתקופת הנידה כשנהיה נשואים אך בכל זאת חשנו שזה הדבר הנכון עבורנו. כיום,אני יודעת שבעלי אינו מצליח להתמודד עם הקושי הרב ואף שוחחנו על זה וציינתי בפניו את התחושות הקשות שאני מרגישה לגביי זה והוא מבין אותי ומסכים איתי לחלוטין בכל התחושות אך הקושי רב ולמרות הנסיונות,הוא נופל. אני מרגישה כעס רב על הציווי הזה מההלכה! מדוע אני צריכה בנוסף ל 7 ימים של נידה לחכות עוד 7? מה הטעם של זה הרי אני כבר לא טמאה. מדוע הקב"ה מציב את האדם בקושי כמעט בלתי אנושי? מדוע האישה צריכה לחיות בתסכול וחוסר הבנה של בן זוגה בדברים אלו? הרי היצר הנשי אינו מקשה כמו על הגברים, ולעולם לא אבין את הדחפים הללו-אז למה אני צריכה לחיות בתחושות קשות אלה לגביי בעלי שעושה נסיונות אך הדבר כ"כ גדול וקשה, ואותי זה מאכזב ומעציב כל פעם מחדש. אני נמצאת בנקודה מאוד רגישה,אני לא מפסיקה בליבי לכעוס על-בעלי שאינו מתמודד,על הציווי שלא מקל.זה נורא לחיות עם אדם שאני כ"כ אוהבת אך יש לו חולשה נוראית וכתם שחור שאינו מאפשר לי להיות איתו בליבי עד הסוף. אשמח לתשובות ודרכי התמודדות בקושי זה.