חובת הבעל לפרנס

בס"ד ידוע לי כי על פי ההלכה מוטלת על הבעל חובה לפרנס את אישתו ("שארה, כסותה ועונתה לא יגרע"). גם ידוע לי שאישה חייבת לבעל את "מעשה ידיה" (עבודה במשק הבית), אך לבעל אין זכות להגיד שהוא "מוותר" על עבודתה במשק הבית ולסרב לפרנס את אישתו. אם כן מדוע המציאות שיש לנו היום? מציאות שבה לא מעריכים לא את תפקידו של הגבר כמפרנס ולא את תפקיד האישה כעקרת בית ואם? מציאות שבה מצפים מן האישה לצאת לעבוד, ולהספיק גם לטפל בבית וגם בילדים הקטנים וכשמדובר בע"ה במשפחה ברוכת ילדים? האמנם לא ברור שזה מלחיץ מדי ולא בריא לא לאישה, לא לילדים ובסופו של דבר גם לא לבעל? שאי אפשר לרקוד על שתי חתונות ושבסופו של דבר משהו נפגע - או הבית והילדים או שפיותה ובריאותה של האישה?! או למשל כשהבעל לומד ב"כולל" ואישתו המפרנסת העיקרית במשפחה? האם אין כאן סתירה בין חובת הבעל לבין מה שמתבצע בפועל? עדיין אינני נשואה אך הייתי רוצה מאוד להיות עקרת בית ואם מה שנקרא "במשרה מלאה" ומפריע לי שמתייחסים לזה כאילו אני עצלנית ולא רוצה "לתרום". אודה לכם על תשובתכם לנושא כאוב זה. א.