לא נהיה בריטים

לא אחת תהיתי לעצמי שאלה היפותטית שהייתה גורמת לחלקכם לעקם את החוטם: מה היה קורה אם הייתי גויה בתקופת השואה? האם הייתי מנסה להציל? למחות? להתנגד? האם הייתי חסידת אומות עולם המחביאה יהודי אצלי במרתף? משתתפת במחתרת?

למרות שאני דור שלישי לסבתא בוגרת אושוויץ - אין לי תשובה לשאלה.

דארפור-אושוויץ

הכל קשור. אתה שעד לא ממזמן לא ידעת שקיים חבל ארץ כזה, ואת שספק אם תדעי להצביע היכן דארפור נמצאת בגלובוס. אין לכם מושג עד כמה דארפור קשורה לכולנו.

לכל מי שלא היה מעודכן, הנה תמונת המצב המזוויעה:

דרפור היא חבל ארץ במערב סודן. בפברואר 2003 פרץ בה קונפליקט חמוש בין מיליציות חמושות שמחו על יחס הזנחה מצד הממשלה הסודנית בחרטום. מילציית הגנגאוויד הפועלת בתמיכת הממשלה הסודנית טובחת ללא הכר באזרחים חפים משפע. 250 אלף איש נהרגו כתוצאה מהסכסוך ותוצאות הלוואי שלו (מחלות, רעב, העדר תעסוקה).

עינויים ואונס נשים ונערות בדארפור מזעזעים הם עניין של מה בכך. מאות אלפי דרפורים איבדו את בתיהם ומקורות התעסוקה שלהם ועקרו למקומות אחרים. ישנם כ- 2.5 מיליון פליטים סודנים עקורים שעדיין בסכנה. עשרות פליטים סודנים עשו את דרכם לישראל, דרך מצרים, בימים אלו.

חלקם כלואים במתקני הגירה ועתידם אינם ידוע. אמנם, חלק מהפליטים השתלב בקיבוצים ובעבודות באילת, אך החלק האחר מועבר בין הצבא למשטרה לרשויות ההגירה כמו פינג פונג.

מדינת ישראל אינה מעוניינת באופן רשמי לקלוט את הפליטים האלו, מחשש לזרם פליטים שיגיע לכאן.

צילום: יהונתן קלינגר

אני תוהה, מה היה קורה אם לנו היהודים, היו מדינות העולם פותחות את שעריהן ומבקשות לקלוט אותנו. כמה יהודים היו יכולים להנצל, אלמלא העולם לא היה עומד מנגד באטימות לנוכח שואת היהודים המתחוללת באירופה?

תארו לכם פליט הניצל מהתופת. הוא עבר וראה זוועות. קר לו מדי, חם לו מדי, הוא רעב, צמא, והוא לא ראה מקלחת ושינה טובה כבר יובלות, וזה בלי להזכיר את המשפחה שהוא איבד. אותו פליט מגיע לחוף מבטחים - ואז שולחים אותו לתופת שוב. זה מה שהבריטים עשו לחלק מהספינות המעפילים שהגיעו מאירופה. הם שלחו אותם לשם שוב.

בואו לא נהיה בריטים.

מדינת ישראל היא מדינת היהודים. היא צריכה להראות את הפנים היהודיות שלה. כן, אלו עם האף הארוך והגבנוני שצחקו עליו באירופה. דווקא אנחנו, צריכים להראות, לתת דוגמא, לקבל ולשלב את הפליטים בתוכנו. בואו לא נהיה קפיטליסטים ונחשוב רק במונחים של רווח והפסד. בואו נחשוב אנושיות.לפני כחודש הייתה הפגנה מול הקיריה. בהפגנה הדליקו 300 נרות כהזדהות עם 300 הפליטים שהגיעו לארץ ואחיהם הקורבנות. בואו אנחנו נדליק את הנר הגדול הזה, הזוהר של החמלה והרחמים.

לשואת העם שלי העולם שתק. לסבתא שלי היו אדישים. אני לא מוכנה להיות אדישה לאחרים. "לא תעמוד על דם רעך". זהו ציווי מוסרי חשוב ביותר שתורתנו הורתה לנו. הרמב"ם אמר "כל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים כל העולם כולו". כולי תקווה שמדינת היהודים תיישם את הצו הזה.