אני קוראת את עצומת החילות הדתיות הקופאות מקור בחורף הצבאי, ולאור ההחלטה לגייס בנות שהן, כביכול, דתל"שיות, אני משתוממת - למה אתם נחרצים לגייס בנות לצבא, ולמה את מתגייסת, בת דתית- פחות או יותר? אפילו מסורתית?
ידידה יקרה המקורבת לעסקי המדרשות התורניות לבנות קבלה באזני לא מזמן שיש גורמים המשתפים פעולה עם הצבא ומכתתים רגליהם לתיכונים דתיים ואולפנות ומשכנעים בנות דתיות להתגייס לצה"ל. "הם ממש גונבים לנו את הבנות מתחת לאף. במקום שבנות תלכנה למדרשה תורנית או שרות לאומי או משהו משלב, הם מפתים אותן להתגייס לצבא. דעי לך, שהצבא מעוניין דווקא בבנות דתיות", אמרה לי.
מעניין למה. האם הבנות הדתיות 'צהובות' יותר,כלומר בלשון בני אדם - דקדקניות יותר? האם הבנות הדתיות מסורות יותר? ואיך זה מסתדר מבחינת ההלכה? אפילו הרבצ"ר הקודם, הרב אביחי רונצקי, הביע הסתייגות מגיוס בנות דתיות לצה"ל.
הצבא מעביר את הנשים לבעלות זרה ומסוכנת
למה, בעצם, ההלכה מתנגדת לשרות צבאי לבנות? ולא מדובר כאן רק בבנות דתיות. האם זה רק בגלל המכנסיים' בגלל הצניעות בלבוש? יש עוד סיבות. זכורה לי חוברת שקראתי פעם בנושא, שהוציא לאור הרב מאיר שורש, איש חינוך, בוגר ישיבת 'מרכז הרב'. החוברת עסקה בנושא גיוס בנות לצה"ל מהיבטים שונים בהלכה ועלי עשה רושם טיעון, שמן הסתם יקפיץ ממקומן את הפמיניסטיות, שהייתי מגדירה אותו כטיעון פסיכולוגי-חברתי.
טען שם הרב שורש שבהלכה היהודית בחורה רווקה היא ברשות אביה. ראו הלכות נדרים- למשל. כשהיא מתחתנת היא עוברת מרשות אביה לרשות בעלה. בחורה כזו, בתקופה בה היא רווקה, גם אם התקופה מתארכת, יכולה ללמוד, לעבוד, לטייל, לעשות כחפצה. עד שהיא לא מתחתנת, עדין רשות אביה עליה, ואין עליה אדון. בהתבטאות של ימינו - 'אף אחד לא יגיד לה מה לעשות'. גם אם היא עובדת במקום מסוים - לא מוצא חן בעיניה? היא מתפטרת.
לעומת זאת, הרב שורש טוען כי השרות הצבאי מעביר אותה לבעלות חדשה, זרה, אדנות צבאית. זו בעלות מסוכנת. הבחורה הרווקה הופכת להיות תחת בעלות הצבא. אם לא מוצא חן בעיניה משהו- מישהו,יקשה עליה מאד לקום וללכת. הכללים בצבא נוקשים, ואין היא אדון לגופה, נפשה ונשמתה.
האם עלי להרחיב בנושא? הרי אנו צופים ורואים איך בחורים בצבא עוברים תהליך שטיפת מוח עד שהצבא הופך בעיניהם לקודש קודשים.
כל מורעלי צה"ל, גם רבנים, מוכנים לשמוע שירת נשים, להלביש נשים במכנסים - מה שהם לא יסכימו שהבת שלהם תעשה באולפנה, ולפנות ישובים. השרות הצבאי למורעלי הצבא כל כך מהותי וחשוב, שאם פתאום קם חייל וחושב אחרת לפי מה שהתורה הורתה לו- הם מתעוררים כאילו אחוזי פלצות.
טוען הרב שורש, שלהכניס בחורה רווקה תחת בעלות צבאית זה בניגוד להלכה. זה מסכן את שלומה הנפשי, הצניעות שלה וסדרי העדיפויות בחייה. גם אם בחורה היא בעלת אופי מחושל והיא תעמוד מול הפריצות בצבא, למה לנו להכניס בחורה למקום פרוץ כזה? הרי צבא זה מקום היוצא מן הסדר הרגיל של הבית והמשפחה.
בקיצור, בנות יקרות, מה חשבתן כשהתגייסתן לצה"ל, שצה"ל זה אולפנה? שהמג"ד זה המנהל בבית הספר בו למדתן? צה"ל זה צה"ל, והנה הם אפילו לא מתביישים להכריז קבל עם ועדה, שהם מתנהלים כמו בצבאות שבכל העולם. האם אנחנו כל העולם וצבאנו רגיל ככל הצבאות? האם סדרי העדיפויות שלנו הם ככל העמים?
לא. סדרי העדיפויות שלנו הם שצה"ל יהיה צבא לוחם, צבא הגנה לישראל מפני אויבים. צה"ל הוא לא מקום של הווי תרבותי. חיילות, גם אם הן מגדירות עצמן כדתל"שיות, הן עדין באות מבית מסורתי, בו היו תמיד ברשות המשפחה. הן בנות של בית, של הקמת משפחה. אני מרגישה בחוש שיש פה מנגנון נסתר המחפש 'לקלקל' את המוסר של בנותינו, להפוך אותן כלי שרת לגחמות הצבא - ולגברים המשרתים שם. ה' ישמור.