ידידה טובה שלי העוסקת בחינוך במדרשה לבנות, דרבנה אותי לכתוב את הדברים הבאים , ובכך היא מצטרפת לשורה של אמהות מודאגות לבנות שהגיעו לפרקן, ושדכניות מתוסכלות.
שורה תחתונה- אנו מצפות מהגברים שייקחו אחריות.
במה דברים אמורים? קודם כל בנושא נישואין ומשפחה. תופעה נפוצה בקרב צעירי המגזר, שהם מתחילים בחברות מוקדמת עם נערת חמד, וכשמגיע זמנם להתגייס לצבא, הם עושים פתאום "חושבים", "נותנים ברקס", ומצהירים שלבם לא פנוי כרגע לנישואין- למרות שהם מאד אוהבים את נערת החמד הנ"ל. תופעת ה"עצור" יכולה לבוא לידי ביטוי גם אם הוא שקוע עכשיו ב"תואר שני", או בכל נושא בעל חשיבות מבחינתו. ומה יהיה עליה ומערכת היחסים ביניהם?
לכן, גבר צעיר, עשה חושבים וקח אחריות. אם אינך מתכונן להתחתן בזמן הקרוב, אל תכנס למערכת יחסים רומנטית מחייבת ש"תייבש" את נערת החמד שלך. או, אם בלא יודעין למצב כזה נקלעת, קח אחריות, ותתחתן, עם כל אי- הנוחות הכרוכה בכך.
לנושא האחריות על חיי משפחה יש כמובן השלכות מרחיקות לכת, השקעה בגידול הילדים, ובנושא פרנסה.
לא מזמן בקש ממני בחור צעיר "טיפים" לפני הפגישה שלו עם המחותנים לעתיד. "כשישאלו אותך על התכניות שלך לעתיד, בשום פנים ואופן אל תגיד את המילים 'ה' יעזור' או 'ירחם ה''' הזהרתי אותו. למרות שאני מאמינה בתום לב בעזרתו יתברך, תשובות כאלו מדליקות אצלי נורה אדומה. כי הנה אני מראיינת בחורים לשידוך, "חוזרים בתשובה" או מהמגזר הספון בבית המדרש , וכשבחור עונה לי בזחיחות הדעת בגיל שלושים +, על שאלתי: מאיפה הפרנסה? - "ה' ירחם"- אני מרחמת על אשתו. "מה הבעיה", הם אומרים לי, "הנה אני רואה סביבי אברכים עם ילדים, הם לומדים תורה והאישה מפרנסת, שתסתפק במועט והכול בסדר." מה שנקרא- "וירא כי טוב" ולמה שהוא, שהוא לאו דווקא נראה בעיני "גדול הדור הבא", לא יהיה כמו חבריו בבית המדרש?
אבל אני יודעת מקרוב על נשים צעירות, עם שלושה-ארבעה ילדים, שבשמחה היו מוותרות על הכבוד הגדול לפרנס את בני זוגן. הן בבעיה גדולה. מי יפרגן להן? בן-הזוג כבר סומך עליה, החברה מסביב רואה זאת כמובן מאליו, וההורים מסוגלים להתריס- "מה, בשביל זה עזרנו לך ללמד באוניברסיטה ולהוציא תואר, כדי להיות סתם עקרת –בית?"
חוסר האחריות הגברי מקיף את שדרות הצבור במובנים נוספים. זה נוגע בביטחון, שחיתות ציבורית, וכמובן האחריות על ארץ ישראל.
כשהייתי קטנה, היינו משלשלים מטבעות ב"קופה הכחולה" של "הקרן הקיימת" כל יום שישי בכתה ושרים בחרדת קודש: "דונם פה ,דונם שם, רגב אחר רגב". היום, מעבר לגדר הנבנית מול ביתי , המשאירה את ענתות בידי הפלשתינאים, שרים כל בוקר ברמקול תלמידי בית הספר הערבי :"בילאדי, בילאדי"{אדמתי, אדמתי}, ומן הסתם ירמיהו הנביא מתהפך בקברו.
חברי הכנסת של המפד"ל-איחוד לאומי ו"מועצת יש"ע" , לעומת זאת, מוכנים לדון בנושא מאחזים שיעקרו, במשאל –עם חסר משמעות, כי, בינינו,מה השאלה? מוכנים לתמוך בממשלה שמדרדרת אותנו לפי תהום- ובלבד שיהיה להם כסף לישיבות.
לאט , לאט מתרחשים תהליכים מתחת לפני השטח, שחייבים לתת עליהם את הדעת ולהיערך מחדש. נכון, אין כסף לישיבות. אבל נערים צעירים יכולים לסיים את הבגרות בכתה י', י"א, ולהתחיל מסגרת תורנית אחרת בגיל יותר צעיר. כתה י"ב היא בזבוז זמן, לדעת הרבה רמ"ים ומחנכים. אינני בטוחה שבריא היום מענייני צניעות להשאיר בנים בפנימייה זמן ארוך מדי. זה דוחה את גיל הנישואין והלימודים הגבוהים. אם אין כסף ל"ישיבות ההסדר", שתלמידי י"ב ילמדו אצלם שנה א', שיצטרפו תחת קורת הגג של ה"נח"ל החרדי", בנחישות ורגישות מול ראש אכ"א. תכנית של שנתיים צבא עם שנת לימוד שלישית, תמיכה בבחור שמתחתן צעיר, הקפדה על צניעות וכשרות- זה בדיוק מה שהמגזר הציוני –דתי צריך. בינינו, למה שאנחנו האמהות נשקיע את מרצנו בחינוך בנינו בנושאים הנ"ל, ונראה אותם יורדים לטמיון בצבא?{ראיתי בטקס "סיום מסלול" של בני ב"נח"ל החרדי" הורים ממיטב הרבנים של הציונות הדתית} יש אז סיכוי טוב יותר, שהם גם לא ישתתפו בעקירות והתכנסויות למיניהם.
אתם יודעים מה- שלא יהיה להם כסף. שהחבר'ה יצאו לעבוד, שיתאמצו קצת ולא יתרגלו להיות פרזיטים. שירדו ממגדל השן, שיפסיקו לרחף, ואז אולי גם יפסיקו לפנטז על מציאות חיים לא ריאלית, שתטפח על פניהם בגיל שלושים.
חוסר האחריות שאני מדברת עליו , הוא ,הוא הגורם לכך, שנשים לוקחות היום יותר אחריות מגברים. בתקופה שגברי המגזר מתלוננים עלינו, הנשים הדעתניות, כביכול פמיניסטיות, צאו וחשבו- "במקום שאין אנשים, היי את איש".
גם אני הקטנה, במקום לגדל בשקט ובשלווה את ילדי, מזדעקת לכתוב ולהתריע, לפני שיהיה פה מאוחר מדי. חבר'ה, אנחנו מוכנות להיות פחות נחושות, רק תוכיחו שאתם כאלה.
לתגובות : rivkash5@walla.com