אדון גרוש נעלב, מרגיש מותקף ותוקף חזרה/נעלם מכל דרישה/בקשה/הערה עקרונית על תפקוד אבל מנסחת בצורה ענינית ולא אישית.

זה קורה אולי פעם בחצי שנה, אבל כל פעם כזאת יוצרת מעגל של מלחמה קרה לעוד הרבה זמן.

שיכול להגמר בלא לענות לי, ולהשאיר אותי בלי תכנון של הזמנים, למשל, שקשה לי כ"כ.

הכי קל לי להתקפל. קשה לי לשמוע אותו, אני פוחדת לריב איתו כי חשובה לי הגמישות שלו בזמנים,

וגם מעשית אין לי איך להכריח אותו לבוא.

הילדים ממש קטנים, משמורת מלאה שלי, אני בלי רשיון וכל דבר לוקח פי 5 זמן וזה משפיע על כל חלוקת הזמנים.

יצוין גם, שהתגרשנו בהסכם שבו המשמורת מתנהלת כמשותפת, כלומר שינה אצלו לסירוגין.

התחתן, ויתר על השינה, ואת הסדרי הראיה בעצם המציא וקבע עובדה.

לא קובע ימים לבד, אבל כן שעות, 4-4.5 בשבוע (זה לא קצת?), ובחלקן הגדול לא מגיע ודואג להם מרחוק לסעדור אחר.

צריך לעגן את הדברים האלה בהסכם, אבל הוא לא מובן לשבת עם העו"ד או עם מגשר..

חוששת לפנות לבי"ד כי מאים עליי.

בגדול הוא אבא מדהים, ופרטנר נוח וידיד. וחבל לי לאבד את זה, אז נמנעת ומוותרת המון

(ונתקעת בלי עזרה. הוא אומר שהוא לא ביביסיטר, אבל בגיל הזה קצת כן. בטח אם אתה אומר שלהגיע לשלוש שעות זה המון ובמקום להגיע עוד פעם בשבוע, או שאני יארח את אמא שלו קבוע במקום שהוא יקח אותם, או שטובת הילדים כל מיני דברים שהוא מחליט, כשחלופה טובה גם),

או מנסה לעמוד על שלי, וכתבתי כבר מה קורה.

האסרטיביות הזאת היא עבודת חיים מאוחרת, אני צריכה וחייבת ללמוד את זה,

ונראה לי שדווקא זה מחרפן אותו, שאני לא בוכה ומתחננת כמו פעם.

לא אוהבת מתח.

לא אוהבת לפחד ממנו.

פורום הזדמנות שנייה

שווה קריאה