גיוס בנות

שני ערכים חשובים מונחים על שתי כפות המאזניים. האחד מלחמת מצוה וישוב הארץ שגם נשים חייבות בה, ע"פ הרמב"ם שכתב שלמלחמת מצוה כלה יוצאת מחופתה (הלכות מלכים פ"ז ה" ג-ד). השני, צניעותן של בנות ישראל. הצבא כידוע אינו המקום האידיאלי עבור בחורה צעירה. הן משום החברה המעורבת, והן משום המערכת ההירארכית הצבאית בה נתונה הבת תחת פיקוד של גבר, לטוב או לרע, מה שאסור על פי התורה.
מצטרפת לכך אוירת ההתפרקות בצבא. ברגע שחיילים "עולים על מדים" נופלות המחיצות ומכיון שהצבא גורם נזק צניעותי גדול לבנות, יש לשקול זאת בכובד ראש. כלומר: במצב כעיין זה ששרר במלחמת השחרור שנשקפה סכנה מוחשית לע"י, והמציאות הוגדרה כפקוח נפש אמיתי, גם נשים השתתפו בהגנה על העם והארץ, אע"פ שהמציאות לא היתה כ"כ צנועה. אבל בימינו אין אנו נמצאים במצב של פקוח נפש אמיתי. רבות מבין הבנות אינן מופנות לתפקידי לחימה ואף לא לתפקידי הדרכה או תומכי לחימה, אלא למקצועות הוראה, חינוך, ספורט וכד' שלהם ודאי יש ערך, ואולי גם ערך מצותי, אך לאו דוקא בתוך הצבא.
כמו כן ישנם בסיסים ומחנות שאין יודעים כיצד להסתדר עם עודף החיילות השוהות שם, דבר שיש לו השלכות מוסריות חמורות.
נוסף לכך הרבה חיילים משוחררים מטעמים שונים ומשונים מה שמראה בודאות שאין לצבא מחסור בלוחמים. ומכיון שהנזק הצניעותי שעלול להגרם לבת ולאומה מכריע פסקו גדולי הדור והרבנות הראשית, שגיוס בנות לצה"ל אסור באופן מוחלט.