לפעמים השלם פחות מסכום חלקיו, וזה המקרה של הסרט "ג'ודי - מעבר לקשת" העולה בבתי הקולנוע בארץ ביום חמישי 6.2 בהפצת סרטי נחשון ורד קייפ. השם המדויק יותר של הסרט הזה יכול להיות "רנה מעבר לקשת" כי אין ספק שרנה זלווגר, כוכבת הקולנוע שהתפרסמה בסרטים "ברידג'יט ג'ונס", "שיקגו" ו"קולד מאונטיין" שזיכה אותה באוסקר לתפקיד משנה, נותנת כאן מופע משחקי מפואר, ומוכיחה שהיא גם יודעת לשיר. אמנם לא ברמה של ג'ודי גרלנד האגדית, שאת הפרק האחרון בחייה מציג הסרט, אבל בהחלט בלי לבייש את המקור.
זלווגר והמאפרים שלה עשו את המקסימום להעלים את המראה הבהיר שלה, כדי שתראה כמו גרלנד שהייתה שחורת שיער ועין. אבל מי שזוכר את ג'ודי המופלאה, שכבשה את כל צופי הקולנוע כילדה דורותי בסרט "הקוסם מארץ עוץ" בשנות השלושים של המאה שעברה, ואת קהל הבמות בעולם כולו בבגרותה, יתקשה להתעלם מהעובדה שהדמיון קלוש. רנה זלווגר גבוהה יותר, דקה יותר, ובעיקר חסרה את העיניים הענקיות שהיו כמעט הסמל המסחרי של ג'ודי גרלנד. זלווגר גם מתקשה להעלים את המניירות האישיות שלה עצמה, כמו קימוץ עיניים ושפתיים המלווה אותה ברוב סרטיה. אגב, במאי הסרט הסביר שהוא לא התכוון להשיג חיקוי מושלם של המקור. על המסך הגדול רואים בנוסף שזלווגר בת החמישים פלוס, מבוגרת כמעט בעשר שנים מהדמות שהיא מגלמת.
אבל מי שלא הכיר או לא זוכר את הביצועים המקוריים של גרלנד בלהיטים כמו "מעבר לקשת בענן", ייהנה מעוד סיפור בז'אנר של כוכב גדול שהיה אומלל גדול בחייו האישיים (מי אומר זוהר ארגוב ולא קיבל).
צילום: באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ
בפלאשבקים תכופים שלא כל כך ממצים את העלילה, בכיכובה של שחקנית צעירה המגלמת את גרלנד בילדותה ונעוריה, חושף הסרט כמה קשה היה לגרלנד לעמוד בדרישות של אולפן הסרטים ההוליוודי להישאר רזה (היא נאבקה כל חייה במשקלה כמו כוכבת ענק אחרת מאותה תקופה אליזבט טיילור), ולשם כך כמעט לצום, לעבוד באולפן ימים ולילות, לפעמים 18 שעות ביממה, ובפועל להיות במשך שנים רעבה ועייפה, בגלל או בזכות קולה המופלא, הברכה וגם הקללה של חייה. כדי שתצליח לעמוד בדרישות, ובלי שהייתה לה הגנה מצד אמה הדורסנית או מועצה כלשהי לשלום הילד שלא הייתה כנראה קיימת אז, פטמו אותה בכדורים לדיכוי תיאבון, כדורי מרץ לדיכוי עייפות וכדורי שינה כשהתקשתה להירדם.
היא גדלה להיות אישה דיכאונית שמאחרת לפגישות והופעות, ולכן לא מוזמנת יותר להופיע בסרטים, מעליבה את הקהל מעל הבמה, מכורה להימורים, לשתייה, ולנישואין (היו לה חמישה בעלים, ומכולם התגרשה), וגם אם כושלת ומנוכרת לשלושת ילדיה, ובהם לייזה מינלי שהפכה בעצמה לזמרת ושחקנית קולנוע גדולה.
ג'ודי גרלנד אושפזה לתקופה ארוכה אחרי ניסיון התאבדות וטופלה בשוקים חשמליים, ואחרי החלמה חזרה להופיע בסרטים ובקונצרטים. עובדות ביוגרפיות שלא מוצגות בסרט. הייתה בת 47 במותה, ולמרות שהרוויחה מיליונים רבים במהלך הקריירה, השאירה אחריה חובות כבדים וסכום של 20,000 דולר בלבד בבנק. בתה, לייזה שילמה את החובות בעזרת ידידים כמו פרנק סינטרה.
אלא שאת המשמעות והעומק של הטרגדיה הזו, הסרט מחמיץ או לא מצליח לבטא בצורה קולנועית מספקת. במקום זאת הוא מתמקד בפרק האחרון של חיי ג'ודי גרלנד. כאשר היא הגיעה ללונדון בעקבות חוזה הופעות של כמה שבועות ובתקווה שתרוויח מספיק כסף להחזיר אליה את שני הילדים הצעירים שלה, שבגלל שנותרה ללא פרוטה, נאלצה להשאיר אצל אחד הגרושים שלה, במאי הקולנוע וינסנט מינלי.
צילום: באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ
הופעתה האחרונה התקיימה ב-15 במרץ 1969 בקופנהגן וכשלושה חודשים לאחר מכן נמצאה מתה בחדר אמבטיה. ניתוח שלאחר המוות קבע שמותה היה תאונה על אף רמה גבוהה של חומרי הרדמה בדמה. את הסצנה הזו לא תראו בסרט, אבל גם לא את השנים הרבות של הופעותיה המרהיבות והמוצלחות במשך ארבעים שנות קריירה קולנועית ובימתית מפוארת, במהלכן כבשה לבבות ברחבי העולם. אין בו גם ביטוי מספיק לאישיות החמה והשנונה שהמראיינים של גרלנד במהלך חייה אמרו שיש לה.
הרושם שיוצאים ממנו מבית הקולנוע הוא מורכב: שחקנית הווה מרשימה, רנה זלווגר, המגלמת אבל לא זהה לכוכבת עבר שהייתה קורבן של אישיותה וגם אישה הישרדותית שלעולם לא מוותרת. יותר מהכול, מה שבמיוחד נותר בזיכרון הוא משחקה ושירתה של זלווגר המועמדת לקבלת פרס האוסקר בטקס שיתקיים ביום ראשון 9.2.
לא לאלימות –
צניעות –
התנהגות ושפה –
ערכים –
שווה צפייה -
איכות קולנועית –