קצין ומרגל: הסרט החשוב ביותר שמוקרן היום בישראל

מה שהופך את "קצין ומרגל" רלוונטי כל כך למציאות העכשווית, זאת המזימה המשותפת של פרקליטות, שופטים, שרים ומפקדי צבא בכירים, להאשים את הש.ג., במקרה הזה את היהודי שבין כה וכה הרגיז אותם שהוא מתקדם כל כך בשורות הצבא, מתוך מבוכה על שפישלו בגילוי הבוגד האמתי

חדשות כיפה נעמי גוטקינד-גולן 11/12/19 10:21 יג בכסלו התשפ

קצין ומרגל: הסרט החשוב ביותר שמוקרן היום בישראל
צילום: יחצ

הצעה למורים להיסטוריה ולאזרחות: במקום ללמד בשיעור פרונטאלי את פרשת דרייפוס כרגע מכונן בתולדות הציונות וכאירוע שעורר את הרצל לכתוב את ספרו "מדינת היהודים" (אלטנוילנד) - הקרינו לתלמידים או לסטודנטים את סרטו החדש של רומן פולנסקי "קצין ומרגל" ("אני מאשים" או בצרפתית J'ACCUSE כמו הכותרת של הטור המפורסם של אמיל זולא על הפרשה, השם שפולנסקי בחר לסרט וחבל שלא שמרו עליו בארץ).
"קצין ומרגל", העולה בבתי הקולנוע ביום חמישי השבוע, 12.12, וזכה כבר בכל שבחי הביקורת העולמית ובפרס הגדול של פסטיבל ונציה, לא עוסק כלל באישיותו או מעשיו של דרייפוס אלא בז'ורז' פיקאר, קצין צעיר ואמביציוזי, בשנה הראשונה למינויו כראש יחידת המודיעין בצבא צרפת.
השנה היא 1895 והקצין היהודי המצטיין אלפרד דרייפוס נחשד בריגול לטובת האויב הגרמני, מושפל בטקס פומבי של הורדת דרגות ושבירה סמלית של חרבו, ונידון למאסר עולם באי השדים. העדות המרשיעה את דרייפוס היא מכתבו לנציג הגרמני בשגרירות בפריז, בו הוא מפרט כביכול את הפיתוחים הטכנולוגיים האחרונים של תותחים צרפתיים משוכללים.

 

צילום: יחצ

כשפיקאר מתיישב לראשונה בחדר מפקד יחידת המודיעין, הוא רואה על הקיר מולו תלוי ממוסגר מכתב הבגידה המפורסם של דרייפוס. משהו בכתב היד של המכתב מטריד אותו והוא מבקש לקבל את תיק החקירה. אבל במקום לתת לו את התיק, מתחילים להפעיל עליו לחץ כבד מהדרגים העליונים בפיקוד ובממשלה, להניח לפרשה. בסך הכול יהודי אחד סובל ובצדק, אומרים לו, מה אתה מעורר עכשיו בעיות. פיקאר לא חובב יהודים בלשון המעטה, אבל הוא אדם בעל חוש צדק מפותח, יסודי ועקשן, מה גם שמתגלים לו רמזים המעידים כי עדיין מסתובב מרגל בשורות הצבא. הוא ממשיך לחקור ומהר למדי נסחף למבוך מסוכן של מרמה ושחיתות, כולל סילוקו מהתפקיד הבכיר והגלייתו לתחנות משטרה נידחות תחילה בצרפת ולאחר מכן במושבה הצרפתית בצפון אפריקה. כאשר אפילו מנסים להתנקש בחייו, הוא מתעורר לפעולה, חוזר מאפריקה לפריז, ממשיך לחקור ומגלה את המרמה, סילוף הראיות וההסתה המכוונת נגד היהודים המלווים את הפרשה.

פולנסקי משלב בסרט גם סצנות של הפגנות אנטישמיות ברחובות, קריאות "מוות ליהודים", ניפוץ חלונות ראווה של חנויות בבעלות יהודית, והמחלוקת שקרעה את הציבור הצרפתי באותן שנים לשניים, בין המאמינים בחפותו של דרייפוס למאשימים אותו כסמל לבוגדנות היהודית הכללית. בין היתר רואים בסרט גם את מפגשו של פיקאר עם אמיל זולא ועם הבעלים של העיתון ל'אורור שבו פרסם זולא את מאמר ה"אני מאשים" שלו.

מאחר שלא מדובר בסוד בלתי ידוע לכל בעל השכלה היסטורית מינימלית, לא אעשה שום ספוילר בכך שאספר כי הסרט מלווה את הפרשה הזו עד להחזרתו של דרייפוס מאי השדים, המשפט החוזר, החנינה שהציעו לו ושהוא קיבל, הבחירות שבהן נצחו יריבי הממשלה שחיפתה על הבוגד האמתי בשורות הצבא - בן אצולה זוטר בשם אסתרהאזי, ולבסוף מינויו של פיקאר שהוציא את הצדק לאור, לשר בממשלה החדשה.
 

צילום: יחצ


בסרט הנמשך כשעתיים ורבע שעוברות ביעף משחזר פולנסקי בצורה מופתית את האווירה, המדים, הריהוט, הארכיטקטורה, לבוש הנשים והדחיסות של הדירות בפריז של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. הוא גם מצליח להבהיר את הסוגיה המסובכת של השוואת כתבי היד וגילוי הזיוף שנעשה בהם. אין בו שום זכר ושום רמז להרצל, וחבל. אבל הסיבה כנראה היא שפולנסקי, בעקבות הספר של ריצ'ארד האריס עליו הוא מתבסס, לא מתעניין ברדיפת היהודים ובאנטישמיות, גיבורו בעצמו אנטישמי אם כי שוחר צדק - מה שמרתק את פולנסקי הוא הכוח של יחיד לעמוד מול ממסד דורסני ובעל עוצמה, לא להישבר גם כשמאיימים על כבודו ומשרתו, מסלקים אותו מתפקידיו ולבסוף אפילו מסכנים את חייו. פיקאר הוא הגיבור העקשן והאמיץ שהקולנוע אוהב והתרבות הפופולארית מעלה על נס, בין היתר משום שרוב בני האדם לא מסוגלים לגייס תועפות כוח שכאלה ובדרך כלל נשברים תחת לחץ.

מה שהופך את "קצין ומרגל" רלוונטי כל כך למציאות העכשווית, זאת המזימה המשותפת של פרקליטות, שופטים, שרים ומפקדי צבא בכירים, להאשים את הש.ג., במקרה הזה את היהודי שבין כה וכה הרגיז אותם שהוא מתקדם כל כך בשורות הצבא, מתוך מבוכה על שפישלו בגילוי הבוגד האמתי. הם מוכנים לשם כך אפילו לסכן את בטחון המדינה והצבא ובלבד שלא לחשוף את כישלונם.

פולנסקי, שכבר מזמן נחשב לגאון קולנוע, ובין סרטיו המפורסמים ביותר "תינוקה של רוזמרי" וכמובן "הפסנתרן" על ורשה בתקופת השואה, שזכה באוסקר, מוכיח שוב יכולת קולנועית מעוררת השתאות. הערת אזהרה: מדובר בסרט כבד ראש, מבריק אבל ללא סצנות הפוגה קלילות, עם קו סיפורי רצוף ומתקדם במהלך ישר ועקבי לא פחות מגיבורו פיקאר.

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –


לביקורות נוספות 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן