מי אתה חושב שאני? הסרט שמביא את החיים על פי הפייסבוק

קשה לחשוב על סרט עכשווי יותר או רלוונטי יותר לעידן תקשורת ההמונים מאשר "מי אתה חושב שאני" שעלה בבתי הקולנוע בסוף השבוע שעבר ומופץ על ידי סרטי נחשון ורד קייפ. זהו במיוחד סרט למבוגרים שלא גדלו עם פייסבוק ואינסטגרם, שנכנסים בהיסוס לפלטפורמות הקשר החדשות הללו, ובתוך זמן לא רב נלכדים ברשת ומשתעבדים.

הגיבורה קלייר (משוחקת להפליא על ידי כוכבת הקולנוע המפורסמת ז׳ולייט בינוש), מרצה לספרות באוניברסיטה בת 50, יוצרת פרופיל מזויף בפייסבוק ומציגה בו את עצמה כקלרה, יפהפייה בת 24. בחור צעיר מתאהב בדמות הפיקטיבית ובין השניים נוצר קשר עז שכולו וירטואלי ושלאורך חלק גדול מן הסרט גורם לצופים לתהות האם יש לו סיכוי להחזיק מעמד גם במציאות, אם וכאשר השניים ייפגשו. מדובר בתיאור מדויק של מורכבות החיים בעידן וירטואלי המתעתע בין שקר למציאות. 

העובדה שאשה משכילה ואינטליגנטית כמו הדמות הראשית, נסחפת כמו נערה אל האפשרויות שהטלפון הסלולארי והרשתות החברתיות מציעים, מפליאה אבל גם מתקבלת על הדעת על סמך המוכר והידוע לכולנו. הסרט נותן הסבר מסוים לתופעה: קליר נמצאת בשלב משברי בחייה - פחד מן הנעורים שחומקים, ותחושת בדידות ומצוקה בעקבות בעלה הנוטש אותה ואחריו גם הגבר החדש אתו יצרה קשר. מתוך בדידותה היא נכנסת כל כולה לפרופיל המזויף שיצרה עד כדי כך שהיא שוכחת שזה שקר מוחלט ונסחפת לחיים הדמיוניים שיצרה לעצמה. דמות האון ליין שלה מסייעת לקלייר לשמור את הראש מעל למים ולא להתמוטט נפשית. יש כאן המחשה מעניינת לכוחו של הדמיון וגם יכולת להבין איך אדם מסוגל ממש לחיות בעולם הווירטואלי והמתעתע שהוא ברא.

אבל זהו רק רובד אחד, אם כי מרכזי, של "מי אתה חושב שאני". נוספת עליו המציאות של נשים שאחרי גיל מסוים הופכות לשקופות מבחינה חברתית ואישית. הסצנה הנוגעת ביותר בסרט הזה מתרחשת בתחנת רכבת: קלייר מתגברת על חששותיה וקובעת פגישה עם הצעיר שבשיחות הפייסבוק ביניהם היא חשה שהוא ממש הנפש התאומה שלה וידיד נפשה. אבל לפני שהיא ניגשת אליו, היא עוברת על פניו בלי להזדהות כדי להכין את עצמה לתגובתו כאשר ייפגשו. הבחור מחפש בעיניו בין כל העוברות והשבות את "קלרה" שאיתה קבע להיפגש. קלייר הולכת ממש מולו, אבל הוא "לא רואה" אותה. מבטו גולש מעליה, בלי להבחין בה. היא מבוגרת, ולכן לא עולה בדעתו כאופציה לאשת החלומות מהפייסבוק. 
בכך לא מתמצה העלילה. כדי לא לעשות ספוילר לא אגלה את המשך קורותיהם של קלייר והבחור מהפייסבוק, ורק ארמוז שיש בסוף הפתעה בלתי צפויה, ושהסיפור כולל אלמנטים המאזכרים את "רשומון" של קורסאווה, ואפילו "ורטיגו" של היצ'קוק (שגם בו גבר מאוהב בדימוי של אישה).

במאי "מי אתה חושב שאני" מזכיר כמקורות השראה ספרותיים נוספים לשני הסרטים האלה את היצירות של בורחס ופּירנדלו ואת "יחסים מסוכנים" של לקלו. מתאים כמובן לדמות הגיבורה שהיא מרצה לספרות וגם מוכיח שיחסים עם דמויות דמיוניות הם תופעה אנושית שהייתה קיימת גם לפני עידן האינטרנט.
 

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –

לביקורות נוספות