על כפיו הביא: מילותיו של יורם טהרלב ילוו אותנו לעד

המשורר והפזמונאי יורם טהרלב נפטר אתמול בגיל 84 לאחר התמודדות קשה עם מחלת הסרטן. מה אפשר לספוד לאדם כזה, שהעשיר את חיינו במילים יפות ונוגעות ובפזמונים מלאי צחוק וחן? אולי רק להכיר בעומקה וחשיבותה של יצירתו העצומה, להזכיר כמה משיריו ולחפש את עצמנו במילותיהם. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהמערכת הפוליטית סופדת לטהרלב: "האיש ששיריו שזרו בליבנו את אהבת הארץ"

  06/01/22 09:47

שני שירים, "צל ומי באר" ו"על כפיו יביא" מצליחים להביא אותי להתרגשות גדולה עם כל התנגנות. הראשון נכתב לאחר הפריצה הידועה של הפלמ"ח למחנה המעצר בעתלית ב-1945 לשם שחרור המעפילים הכלואים שם. הבורחים הגיעו ליגור ושם חברי הקיבוץ, בהם משפחת טהרלב, חיכו להם ומיד החביאו והסוו אותם עם ההמון. מעפילה אחת חיה בביתם הזעיר של יורם הקטן והוריו גם בחודש לאחר מכן. המילים האלמותיות "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם\ מי שעייף ימצא פה צל ומי באר\ מי שסוכתו נופלת\ חרש ייכנס בדלת\ ותמיד יוכל להשאר", יפות תמיד, אך כשהן מובנות מתוך ההקשר של ניצולי השואה הנרדפים המגיעים לארץ, הן נוגעות ומרגשות, ומחזיקות את אחד מאבני היסוד של הסיפור היהודי–ישראלי.

טהרלב תיאר את "על כפיו יביא" כאחד משיריו האהובים, בעיקר בגלל שגיבוריו הם אנשים פשוטים. זוהי גם לטעמי עוצמתו של השיר. התמימות הראשונית של בעלי המלאכה היהודיים, המצפים לבואו של המשיח, מצליחה לתאר בצורה מדוייקת את התקווה היהודית העתיקה לגאולה. תקווה זו לגאולה, לשינוי שיתרחש בעתיד על אף המצב הקשה בהווה, האמונה הזאת בעתיד טוב יותר, הייתה מנת חלקם של טהרלב ושל רבים מבני דורו, והיא שהזינה את רוחם של רבים מחלוצי הקמת המדינה.

יורם טהרלב במפגש עם חיילים צילום: ארכיון צה"ל במש' הביטחון, צילום: במחנה גדנ"ע, יוסי צבקר

אחד משיריו האהובים עלי הוא שירו "אלה הדברים". שיר מופלא באמת, המתאר את הדברים הפשוטים בחיים שאינם ניתנים לכימות, ובכוחם לחדור עמוק אל נפשו של האדם. השיר, כמו פעמים רבות אצל טהרלב, מלא בתיאורי החיים הארץ ישראלים שמתנגנים על הלשון ומעוררים את הלב. "אני אוהב מכל דווקא את הדברים\ שאין להם קונים ואין להם מוכרים". אלה הדברים אשר דיבר יורם טהרלב, ואין להם שיעור.

כמה שירי דרך ומסע בכל המובנים, כמה חיבור לארץ ישראל, כמה חיבור שורשי ליהדות, כמה אנושיות במילים מורכבות בפשטותן.

חבל על דאבדין ולא משתכחין.
יהי זכרו ברוך.

יואב יבנין, נשוי לשירה ואב לנטע, עוסק בחינוך בעולם הזהות היהודית-ישראלית.